Top

מילון מושגים: מצבים שכיחים אחרי פגיעת ראש ומושגים רלוונטיים

**התכנים המופיעים בפרק זו נועדו לספק מידע כללי ואינם מהווים עצה רפואית או תחליף להתייעצות עם איש מקצוע מוסמך על בסיס אישי ופרטני.

מבוא לפגיעות ראש חבלתיות TBI

מבוא

פגיעות ראש חבלתיות / טראומטיות (באנגלית TRAUMATIC BRAIN INJURY, TBI) נגרמות בעיקר כתוצאה מתאונות דרכים, אך גם מנפילה מגובה, מתקריות אלימות ובפעילות ספורטיבית. תוצאה מיידית של חבלת ראש יכולה להיות בלבול, ליקויי זיכרון והתמצאות, ואף אובדן הכרה.

אין פגיעת ראש אחת הדומה לאחרת. אנשים אחרי חבלת ראש יכולים להפגין רמות שונות של שינויי התנהגות, שינויים ביכולת ארגון החשיבה, הקשב והריכוז, ירידה ביכולת תקשורת ושימוש בשפה, הפרעה בתפיסת המרחב הגופני שלהם או המרחב המקיף אותם (הזנחת צד), שינוי רגשי, ומגוון נזקים נוירולוגים – חולשת צד, הפרעות שיווי משקל, הפרעות ראיה, שמיעה ובליעה, בין היתר.

אנו מסווגים פגיעות ראש כחמורות (SEVERE TBI), בינוניות (MODERATE) או קלות (MILD TBI) – הסיווג נעשה בעיקר על פי המדדים הקליניים שפורטו כאן – משך וחומרת הבלבול וליקויי הזיכרון ומשך וחומרת אובדן ההכרה לאחר הפגיעה, באם היו. כך, ככל שאדם מבולבל יותר ולמשך זמן ממושך יותר לאחר הפגיעה, היא נחשבת חמורה יותר; וככל שאדם שרוי במצב הכרתי ירוד יותר ומשמעותי יותר (כמו תרדמת) למשך זמן ארוך יותר לאחר הפגיעה, היא נחשבת חמורה יותר.

פגיעת ראש קלה – MILD TBI וזעזוע מוח

חבלת ראש שלאחריה היו בלבול / ליקויי זיכרון למשך זמן קצר מיממה, ללא אובדן הכרה או עם אובדן הכרה קצר מ-30 דקות. בקטגוריה זו נמצאים מקרים המתוארים פעמים רבות כ"זעזוע מוח". בדיקות הדמיה מוחית במצב זה (כמו CT או MRI ראש) תקינות לרוב. פציעה זו שכיחה בפגיעות ספורט או תאונות דרכים במנגנון וויפלש, כמו גם בתאונות ביתיות קלות (נפילה מגובה נמוך כמו בעת החלפת נורה). ברוב המקרים הפגיעה חולפת ללא השארת חותם, אך לעתים חווה הנפגע תסמינים המקשים על תפקוד תקין לאורך זמן – כאבי ראש, הפרעות קשב וזיכרון, שינויי מצב רוח ותחושת ערפול מחשבתי. מכיוון שהפגיעה הראשונית במצבים אלה עשויה להיראות קלה, לעתים קרובות הנפגע אינו עובר בירור רפואי ואינו מודע לקשר בין הירידה התפקודית לפציעה. באם חלה ירידה בתפקודך לאחר פגיעת ראש קלה, רצוי להתייעץ עם רופא שיקום, נוירולוג, פסיכיאטר או רופא המשפחה לצורך הערכה והתאמת טיפול.

פגיעת ראש בינונית – MODERATE TBI

חבלת ראש שלאחריה היו אובדן הכרה של עד 6 שעות, נזק נוירולוגי ניכר שהתבטא בירידה בתגובתיות בהערכות ראשוניות אחרי הפציעה, וכן בלבול שנמשך עד 7 ימים לאחר הפגיעה. בהדמיה מוחית ייראה נזק.

פגיעת ראש קשה – SEVERE TBI

חבלת ראש שלאחריה היה אובדן הכרה של מעל 6 שעות, נזק נוירולוגי חמור בהערכות ראשוניות אחרי הפציעה שהתבטא במצב של תרדמת קשה (ירידה תגובתית ניכרת לסביבה – עיניים סגורות, היעדר דיבור ברור או ביצוע הוראות פשוטות לבקשה), ובלבול שנמשך יותר משבוע לאחר הפגיעה. בהדמיה מוחית ייראה נזק.

פגיעות ראש בינוניות וקשות מצריכות בדרך כלל טיפול רפואי ניכר וכן התייחסות שיקומית. בחלק משמעותי מהמקרים מדובר בפגיעות רב מערכתיות והמטופל נזקק לטיפול רפואי על ידי גורמים רבים בפציעות מגוונות באיברים פנימיים ובמערכת השריר-שלד. כך במקביל לשיקום המוחי יידרש תהליך שיקומי אורתופדי וכן המשך מעקב רפואי רב תחומי.

נזק ראשוני

ברגע החבלה נגרמת לרקמת המח פגיעה ראשונית שעשויה להיות ממוקדת – למשל, שבר בגולגולת שלוחץ על אזור מסוים במח, דמם מקומי, פגיעה ישירה ברקמה על ידי כדור אקדח או סכין); ו/או מפושטת – במנגנון DIFFUSE AXONAL INJURY – DAI, מצב בו המח נחבט בגולגולת מהתאוצה הנגרמת בחבלה ונוצרים קרעים קטנים בין החומר האפור (נוירונים) ללבן (אקסונים). DAI ניתן להדגמה לעתים ב MRI, אך לא בהכרח. בפגיעה מפושטת מסוג זה נפגעת החיבוריות בין תאי העצב, והדבר עלול לגרום למגוון קשיי תפקוד קוגניטיביים והתנהגותיים לאחר מכן – החל מהפרעות קשב קלות דרך הפרעות זיכרון והפרעות התנהגות קשות (התפרצויות, ירידה ביזימה ואפטיה, דכאון ועוד).

פגיעות ראשוניות נוספות ייתכנו בנזק לכלי הדם המוחיים ועשויות לבוא לידי ביטוי בקונטוזיה מוחית (חבלה ברקמת המח ממגע ישיר בינה לבין עצמות הגולגולת), בדמם תוך מוחי INTRACEREBRAL HEMORRHAGE, או בדמם בכלי הדם החוץ מוחיים – דמם תת עכבישי SUBARACHNOID המסמן קרע בכלי דם קטנים צמודים לקליפת המח, דמם אפידורלי EPIDURAL שנובע מקרע בכלי דם גדולים ומחייב טיפול חירום, ודמם סבדורלי SUBDURAL שנגרם מקרע בוורידים שמחברים בין הגולגולת לוורידי המח. דמם מסוג זה עשוי להתפתח במהירות לאחר חבלת ראש אך לעתים מתפתח באיטיות וגורם לסימנים נוירולוגים לא ספציפיים עד כאבי ראש קשים ואובדן הכרה.

נזק שניוני

לאחר הפגיעה מהחבלה מתרחשים תהליכים רבים ברקמת המח בתגובה לנזק, וחלקם גוררים המשך והחמרת הנזק לרקמה – כמו שחרור רעלנים מתאים ש"מתו" מהחבלה ומאזורי דמם, או לחץ על אזורי מח עקב דמם או נוזלים שדוחקים את רקמת המח ממקומה בתוך הגולגולת. כך, לעתים הנזק שנגרם למח ממשיך להתהוות ולהתגלגל שעות ואף ימים ושבועות לאחר החבלה, וטיפול תרופתי או ניתוחי הולם עשוי למתן את הנזקים המתגלגלים הנ"ל.

נזק נוירולוגי ותפקודי לאחר פגיעות ראש

כאמור, אין פגיעת ראש אחת הדומה לשנייה. עם זאת, נזק מוחי מתאפיין במספר מוגבל של תופעות ובהן ירידה ביכולות קוגניטיביות – ערפול ואיטיות מחשבה, הפרעות קשב וזיכרון, בלבול והפרעות התמצאות; הפרעה בתפיסת המרחב והזנחת צד, הפרעות שפה ותקשורת; פגיעה ביכולות מוטוריות – חולשת צד, קשיי בליעה והפקת דיבור, קשיים בשמירה על שיווי משקל; פגיעה רגשית – אפטיה, דכאון, התפרצויות רגש לא מווסתות, אימפולסיביות ונטייה לתוקפנות חברתית ומינית. על רבות מבעיות אלה נפרט במונחים המובאים בפניכם בעמוד זה בקטגוריות השונות.

פגיעת ראש קלה וזעזוע מח

פגיעת ראש קלה (MILD TRAUMATIC BRAIN INJURY) מוגדרת כחבלת ראש שלאחריה היו בלבול/ליקויי זכרון למשך זמן קצר מיממה, ללא אובדן הכרה או עם אובדן הכרה קצר מחצי שעה. בקטגוריה זו נמצאים מקרים המתוארים פעמים רבות כ"זעזוע מח" – CONCUSSION. בדיקות הדמיה מוחית (CT ו MRI) יהיו לרוב ללא ממצאים חריגים.

פציעות מסוג זה שכיחות בפגיעות ספורט או תאונות דרכים במנגנון וויפלש – צליפת שוט, כמו גם בתאונות ביתיות קלות (נפילה מגובה סולם למשל). ברוב המקרים הפגיעה חולפת ללא השארת חותם. עם זאת, ישנם כמה דברים שחשוב לדעת על פגיעות ראש קלות הן בשלב המיידי והן לאורך זמן:

חבלת ראש קלה עשויה לגרום למגוון רחב של סמפטומים שיכולים להופיע מיד אחרי החבלה או מספר ימים לאחריה, ומשפיעים על תפקוד מערכות הגוף. בין התלונות הנפוצות במצב זה:

  1. תחושת הפרעה ביכולת החשיבה – תחושת "ערפל מוחי", איטיות, קושי בשליפת מלים ובמציאת המלה הנכונה, קשיי זכרון וריכוז.
  2. תלונות גופניות – חולשה, כאבי ראש, הקאות, הפרעות שיווי משקל, רגישות יתר לרעשים, קולות ואור, הפרעות ראייה, צלצול באוזניים.  
  3. הפרעות בדפוס השינה הרגיל – צריכה יותר או פחות שעות שינה מכרגיל, קושי להירדם וקושי להישאר ישן.
  4. שינויי מצב רוח – עצבנות, חרדה, כעס, עצבות ודכאון.

מה לעשות בימים הראשונים לאחר חבלת ראש?

בימים הראשונים ובתקופה הראשונית לאחר חבלת הראש חשוב לדעת כי תופעות אלה עשויות להופיע, ומומלץ לתת לגוף ולמח זמן החלמה – לנוח יותר, לצמצם חשיפה לגירויי רעש ואור, לחזור בהדרגה לפעילויות היומיום ובהמשך לעבודה, לפנות זמן לפעילויות מפחיתות לחצים.

יש להדגיש כי בעוד שיש המלצה על מנוחה רבה יותר, מומלץ ורצוי לחזור בהדרגה לפעילות ולא להיכנס לתקופת מנוחה מוחלטת במיטה.

יש להימנע מפעילות פיזית מאומצת (מטלות ביתיות קשות, ספורט שעשוי להביא לפגיעה נוספת בראש כמו כדורגל למשל), להימנע מנהיגה והפעלת מכשור כבד או חשמלי, ולא לחזור מיידית לעבודה מלאה או לימודים בהיקף מלא.

בתקופה הראשונית שלאחר פגיעת ראש קלה מומלץ להימנע משימוש במשקאות אנרגיה או קפאין רב באם מרגישים עייפות יתרה, וכמו כן להימנע מאלכוהול ותרופות אחרות שניתנו לך ללא מרשם להרגעה (למשל כדורי השינה של השכנה שבאה לעזור או הגראס הרפואי של סבתא), באם חווים לחץ ומתחים. פנו לרופא המשפחה או לרופא המטפל לצורך עצה על תמיכה נכונה תרופתית במצבכם.

ברוב המקרים יומלץ על ביקורת רפואית כשבוע-שבועיים לאחר חבלת הראש. מומלץ לשוב לפעילות מלאה בהתאם להנחיות הרופא המטפל (רופא משפחה, נוירולוג, נוירוכירורג, רופא טראומה, רופא שיקום).

סימני אזהרה המחייבים פניה מוקדמת לבירור רפואי

לאחר חבלת ראש רצוי להיבדק על ידי רופא בכל מקרה. בנוסף, ישנם מצבים שיכולים להעיד על סיבוך ומחייבים בירור רפואי דחוף, ובהם:

  1. כאבי ראש שלא מרפים/מחמירים.
  2. בחילות והקאות פתאומיות או קשות.
  3. התנתקויות או פרכוסים.
  4. קושי להתעורר או ישנוניות יתר ניכרת.
  5. בלבול, חוסר שקט ניכר, הפרעות זכרון והתמצאות.
  6. חולשה ניכרת.
  7. הפרעות תחושה או תנועה בחלקים בגוף (תחושת נימול, קושי להניע גפה).
  8. הפרעות שיווי משקל וקוארדינציה.
  9. דימום או יציאת נוזל מהאוזן או האף.
  10.  דיבור לא ברור.
  11.  הרחבת אישון.
  12.  שינויי התנהגות ניכרים.

רוב האנשים שעוברים פגיעת ראש קלה / זעזוע מח מחלימים לגמרי תוך שבוע עד חודש, חלקם לא ירגישו בכלל אף אחד מהמצבים המתוארים פה.

לתשומת לב, ההחלמה מזעזוע מח עשויה להיות ארוכה או קשה יותר עבור טינאייג'רים, קשישים, אנשים עם פגיעות ראש קודמות או הסטוריה של זעזועי מח, אנשים עם מיגרנות, נשים, אנשים עם הפרעות חרדה או דיכאון קודמות, אנשים שחוזרים לתפקוד מלא מהר מדי, אנשים שסובלים מהפרעות ראיה או שיווי משקל לאחר פגיעת הראש (ראיה מטושטשת, סחרחורות, קושי בהתמקדות ראיה ורגישות מוגברת לתנועות גוף).

ומה אם הסימפטומים לא עוברים אחרי חודש?

בחלק מהאנשים הפרעות תפקודיות לאחר חבלת ראש קלה יעברו עד כ-3 חודשים לאחר האירוע. באם ההפרעה התפקודית והתחושות הגופניות לא חולפות לאחר 3 חודשים, הסימפטומים מכונים “PERSISTENT SYMPTOMS”.

במצבים של התמדת הסימפטומים וקשיי תפקוד כחודש ויותר לאחר פגיעת ראש קלה, מומלץ לפנות לרופא המטפל לצורך בירור וטיפול. באם לא אובחנו גורמים אחרים הפוגעים בתפקוד, יש לשקול פניה לרופא המשפחה, לרופא שיקום או לנוירולוג המצוי בתחום פגיעות הראש לצורך התאמת תוכנית טיפולית. במקרים חמורים ניתן לשקול גם שיקום רב מערכתי במסגרת אשפוז יום או אשפוז מלא.

דר' דנה גפן דורון

שבץ 

מכונה גם אירוע מוחי ובלעז stroke או cerebro-vascular accident, CVA. על פי הערכת משרד הבריאות, כ-15,000 מקרי שבץ חדשים קורים כל שנה בישראל. הגיל הממוצע לשבץ בארץ – 68 בגברים, 72 בנשים. עם זאת, שכיחות אירועי השבץ עולה בקרב האוכלוסיה הצעירה יותר – כ-10% מהנפגעים משבץ בישראל בני 50 ומטה, 25% הינם בני 60 ומטה. אדם הסובל משבץ חווה חסך נוירולוגי פתאומי שנגרם מפגיעה באספקת הדם למח, בדרך כלל עקב חסימת כלי דם מוחי – אז נוצר אוטם ברקמת המח, ולעתים דווקא על ידי דימום מוחי. אופי וחומרת הפגיעה תלויים במיקום הפגיעה בכלי הדם בקליפת המח, בתפקוד הקודם, ובמהירות ואופי הטיפול שהוגש לחולה, בין היתר.

כ- 80% ממקרי השבץ נובעים מאוטמים בטריטוריה של עורק המוח התיכון (middle cerebral artery, MCA). פגיעה באזורי מח אלה מתאפינת בשיתוק (המיפלגיה) או חולשת (המיפרזיס) חצי הגוף הנגדי, הפרעות בשדה הראיה, שיתוק חצי פנים, הפרעות תחושה בחצי הגוף הנגדי. פגיעה בקליפת המח מצד ימין עשויה לגרום להופעת מצב קליני הקרוי "נגלקט", הזנחת צד – מצב בו החולה לא מתייחס כראוי ולעתים אף אינו מבחין ואינו מגיב לנוכחות גירוים משמעותיים בצד אחד של המרחב, בדרך כלל צד שמאל. פגיעה בקליפת המח מצד ימין בטריטוריה זו עשויה לגרום למצב קליני הקרוי "אפזיה", ליקוי חמור ביכולות השפה של המטופל.

שבץ בעורק המוח האחורי (posterior cerebral artery, PCA) עשוי לגרום למגוון הפרעות הנובעות מפגיעה בגזע המח ובמוחון (הצרבלום), ובהן כפל ראיה, הפרעות יציבות ושיווי משקל, הפרעות דיבור ובליעה, הפרעות שמיעה. שבץ בעורק המוח הקדמי (anterior cerebral artery, ACA) הינו נדיר יותר ועשוי לגרום לחולשת גפיים תחתונות יותר מעליונות בחצי גוף, להפרעות בחוש הריח, להפרעות שליטה בסוגרים ולירידה ביזימה.

בשלב המיידי לאחר התרחשות השבץ יש לפנות בהקדם לטיפול רפואי מתקדם.

על פי אופי השבץ, חומרתו ומיקומו נהוג לטפל היום בחסימות כלי דם מוחיים בטיפול לפתיחת החסימה – או בצנתור או במדללי דם. במקרה של דימום מוחי ייתכן ויומלץ על התערבות נוירוכירורגית. לאחר הטיפול המיידי, יש לוודא כי המטופל עובר בירור לגורמי סיכון לשבץ ומקבל טיפול מקיף על מנת למנוע אירוע נוסף. לעתים בירור זה מתרחש עוד באשפוז החריף במחלקה הנוירולוגית/הפנימית/הנוירוכירורגית, אך פעמים רבות ימשיך גם במחלקה השיקומית.

בין הבדיקות המומלצות:

  1. הערכה לזיהוי גורמי סיכון לשבץ – יתר לחץ דם, סכרת, פרפור פרוזדורים, דיסליפידמיה, עישון, השמנת יתר, מצבי קרישיות יתר ועוד) והתחלת טיפול בהם באם נמצאו
  2. בדיקות עזר – אקו לב ובדיקות אולטרסאונד לעורקים המובילים דם למוח לזיהוי היצרויות עורקיות הניתנות לטיפול
  3. במקרי דמם מוחי יש לחזור על הדמיה מוחית כמה שבועות עד חודשים לאחר האירוע על מנת לשלול מחלה מקומית של כלי הדם המוחיים המצריכה המשך טיפול למניעת דמם נוסף

הטיפול בשבועות לאחר השבץ נועד גם למנוע סיבוכים רפואיים נפוצים במקרים אלה ובהם:

  1. פקקת ורידית/תסחיף ריאתי על רקע ירידה בתנועתיות גפה תחתונה (לרוב יקבל המטופל טיפול מונע במדלל דם כגון קלקסאן. באם יש סכנת דמם ייתכן ויוכנס פילטר למערכת הוורידית התחתונה בגוף תחת שיקוף).
  2. פצעי לחץ מירידה בתנועתיות
  3. דלקות ריאה על רקע שאיפת רוק ושאריות מזון במקרי פגיעה ביכולות הבליעה
  4. הפרעות כאב בעיקר בכתף משותקת שיכולות לנבוע מהנזק המוחי או מסיבוך אורתופדי ביד החלשה
  5. פרכוסים
  6. דכאון ואובדנות, חרדה

מצבי הכרה ירודה

פגיעות ראש קשות מתאפיינות בירידה במצב ההכרה. המושג הכרה מתואר היום בספרות כמורכב משני אלמנטים- מידת העוררות ומידת המודעות. חשוב לציין, אין כיום בקליניקה כלי אבחון אובייקטיביים למדידה מצב ההכרה, ועל כן האבחנה של סוגי מצב הכרה נעשית על ידי צוות המיומן בעבודה עם אוכלוסייה זו.

קומה/תרדמת 

אדם בקומה על פי הספרות הנוכחית אינו בהכרח מודע לסביבתו. למתבונן מהצד יראה ישן, לא מגיב לשמו, לא פוקח את עיניו. מצב זה מצריך תמיכה רפואית אינטנסיבית בהזנה, בשינוי מנח, בשמירה על היגיינה. לעיתים ייתכן צורך בהנשמה. בדרך כלל תרדמת לא נמשכת יותר מכמה שבועות ולאחריה צפויה החמרה/הטבה במצב. בהחמרה ייתכן מוות מוחי או מוות, בהטבה יהיה שיפור הדרגתי במצב ההכרה. 

מצב וגטטיבי/צמח

מצב הכרה ירוד בו מתקיימים מחזורי שינה/ערות. משמע: המטופל נראה ישן וערני לסירוגין, כלומר להבדיל מתרדמת יש שיפור במצב העוררות שלו. עם זאת, מבטו בוהה בחלל בעירות והוא אינו נראה מודע לסביבתו בשום שלב ואינו מגיב לגירויים כגון קריאת שמו, מגע וכדומה. מצב וגטטיבי מצריך תמיכה סיעודית ורפואית ניכרת על מנת לספק הזנה, היגיינה. ייתכנו הפרעות ויסות של טמפרטורת הגוף ושל קצב הלב עם אירועים של חום גבוה וקצב לב מהיר. במצבים אלו הצוות הרפואי לוקח בדיקות ראשוניות לשלול זיהום ובמקביל נותן טיפול תרופתי. מצב זה יכול להמשך תקופה ארוכה. לרוב שיפור מצב וגטטיבי מוביל אותנו להגדרה של הכרה מינימלית.

הכרה מינימלית

אדם בהכרה מינימלית הוא אדם שיש לו מחזורים של ערות ושינה ובמקביל נוסף נדבך של מודעות למצבו. במצבי הכרה מינימלית נראה תגובה עקבית לגירוי כלשהו. למשל מעקב אחרי תמונה, מצמוץ, לחיצת יד או תנועות שפתיים לקריאת שם או לגירוי כואב. לפעמים מצב הכרה מינימלית מתבטא בהבעת רגש מצד המטופל, למשל בכי שנשאר לבד. קיים קושי גדול באבחון הכרה מינימלית והבדלתו ממצב וגטטיבי מכיוון שיש צורך לבסס את העקביות של התגובה לגירוי לעיתים המטופל יגיב רק לאדם מסוים (קרוב משפחה/מטפל) ולא לשאר הצוות הרפואי, לעיתים נראה שיש שעות מסוימות ביום בהן נראה שהמטופל מגיב טוב יותר והשעות לא יהיו בהכרח בקורלציה עם השעות בהן הוא נבדק על ידי הצוות. רצוי באם המשפחה רואה תגובה עקבית לתעד אותה על מנת להראות לצוות הרפואי. היעד הטיפולי העיקרי במצב הכרה מינימלית הוא ביסוס תקשורת עקבית עם כל אנשי הצוות על פי יכולות המטופל. כמו כן ינסו לשפר את מצב הערנות שלו מבחינה תרופתית. מטופל במצב זה זקוק עדיין לתמיכה סיעודית- רפואית ניכרת לתחזוק פעולות בסיסיות של הגוף. מצב זה עשוי להימשך זמן רב. מרגע שהתהוותה תקשורת עקבית של כן ולא (או מעבר לכך) מטופל אינו מוגדר יותר כסובל ממצב הכרה ירוד. כעת יתרכז הצוות הטיפולי בטיפול בפגיעות הקוגניטיביות/פיזיות/רגשיות איתן נותר.

אין דרך אחת ברורה לצאת ממצב הכרה ירוד ויש אנשים שנותרים במצב הכרה ירוד זמן ממושך ויש אנשים שקופצים ממצב תרדמת להכרה מלאה ללא מעבר בשאר השלבים. כשיש התלבטות בבעיה בעוררות מומלץ לשאול את הרופא המטפל על המשטר הטיפולי ולבדוק אם המטופל מקבל תרופות עם אפקט מרדים שאולי ניתן לשנותם.

פרכוסים 

מה זה פרכוס ואיך זה נראה?

פרכוס נובע מפעילות חשמלית חריגה מוחית הגוררת אחת או יותר מההסתמנויות הבאות:

תנועות חריגות של הראש, שרירי הפנים, הגב ו/או הגפיים. ייתכנו רעידות של הגוף כולו או של גפה או של הראש, לחילופין תתכן נוקשות שבאה בפתאומיות.

חוסר תגובה או מבט בוהה.

תנועות "סטריאוטיפיות" של לעיסה, נשיקה.

דיווח על תחושה מוזרה בגוף, או תחושת טעם/ריח/קול/מראה חריג.

עייפות, חולשה פתאומית קיצונית ו/או סחרחורות.

נתק תקשורתי רגעי עם קושי חולף בהבנת הזולת ובהבעה והפקת דיבור.

סימני הפרכוס לרוב מתחילים פתאומית ונמשכים בין שניות לדקות בודדות. ייתכן אובדן שליטה על סוגרים בזמן פרכוס, או נשיכת לשון ושפה. לאחר הפרכוס ייתכנו תקופת עייפות ובלבול.

גורמים המחמירים פרכוסים – חום, חסך שינה, שימוש בסמים ואלכוהול, חוסר איזון מלחים בדם.

אם היה לי פרכוס אחרי פגיעת ראש האם זה אומר שאני סובל מאפילפסיה?

אפילפסיה היא מחלה שגורמת לפרכוסים ולפי ההערכות משפיעה על כ-1% מהאוכלוסיה. אדם שסובל מפרכוסים לאחר פגיעת ראש ולא סבל מאפילפסיה לפני כן אינו נחשב כחולה אפילפסיה ראשונית, אך בספרות ניתן למצוא מאמרים המכנים מצב זה "אפילפסיה לאחר פגיעת ראש" POST STROKE EPILEPSY / POST TRAUMATIC BRAIN INJURY EPILEPSY.

מה הסיכוי שיהיה לי פרכוס לאחר פגיעת ראש?

פרכוסים לאחר חבלת ראש טראומטית

לפי הספרות העדכנית, כ-2% מהנפגעים מחבלות ראש טראומטיות יסבלו מפרכוסים לאחר מכן. השכיחות עולה באנשים עם חבלת ראש קשה עד ל 15% מהמבוגרים עם אבחנה זו ועד 35% מהילדים.

פרכוס ב-24 השעות הראשונות לאחר חבלת הראש נקרא "מיידי". פרכוס בשבוע הראשון, "מוקדם", ולאחר מכן, "מאוחר". ככל שפרכוס מופיע בשלב מאוחר יותר לאחר הפגיעה, גובר הסיכוי להופעת פרכוסים נוספים בהמשך.
80% מהפרכוסים לאחר פגיעות ראש מופיעים בשנתיים הראשונות לאחר האירוע, וככל שחולף יותר זמן לאחר מכן יורד הסיכון לפרכוס. החל מ-5 שנים לאחר פגיעת הראש, הסיכון לפרכוס חוזר להשתוות לזה של האוכלוסיה הכללית.

פרכוסים לאחר שבץ

עקרונית גם לאחר שבץ שכיחות הפרכוסים יורדת ככל שעובר זמן מהאירוע, הספרות במקרה זה מתארת שכ-10-12% מהסובלים משבץ יפתחו פרכוס לאחר מכן, בעיקר אנשים מבוגרים ואנשים שעברו שבץ דימומי (המורגי). מי שחווה פרכוס לאחר שבץ נמצא בסיכון מוגבר לסבול מפרכוס נוסף.

אני חושב שהיה לי פרכוס, מה עושים?

ראשית, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית. פרכוס יכול לקרות עוד במהלך אשפוז לאחר פגיעת הראש, ואז יש להזעיק את הצוות המטפל במחלקה. באם הפרכוס קורה לאחר השחרור, יש לפנות במיידית להערכת צוות רפואי. יש להעריך את הסיבה לפרכוס, וכן להתאים טיפול ביעוץ נוירולוג למניעת הישנות פרכוסים.

במידת הניתן וככל שזה לא מסכן את האדם שחווה פרכוס, מומלץ לקרובי המשפחה ולמלווים לצלם סרטון וידאו של האירוע החשוד כפרכוס בעת שהוא קורה, ולהראותו לרופא המטפל.

אדם שסבל מפרכוס אינו רשאי לנהוג עד לקבלת אישור מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד), זאת בכפוף להמלצת הנוירולוג המטפל וכן להיעדר התקפים חוזרים לפחות במשך שנה ומצב רפואי ותפקודי המאפשר חזרה לנהיגה.

POST TRAUMATIC AMNESIA – PTA

לעתים נצפה ליקוי חריף בזכרון לאחר פגיעת ראש טראומטית, המתבטא בעיקר בקושי ביצירת זכרונות חדשים ( למשל, המטופל אינו מבין מדוע הוא בבית חולים כי אינו מצליח לשמר בזכרונו את העובדה כי נחבל בראשו, ואינו מזהה את אנשי הצוות המטפלים בו ואת הסביבה). התוצאה היא מטופל מבולבל מאד, עם התמצאות לקויה במציאות סביבו, ולעתים גם בקורות חייו ועברו (מתקשה להיזכר מהו גילו, מקצועו, מי הם בני משפחתו, מהי עונת השנה והתאריך). גם יכולת הקשב של מטופל כזה תהיה לקויה מאד. מצב זה קרוי PTA.

אדם הסובל מPTA  עשוי להיות מאד מבולבל ובמצוקה רבה. מצוקה זו תבוא לידי ביטוי באי שקט, חרדה, ועצבנות יתר. הוא אף עשוי לסכן את עצמו במשיכת צינורות המחוברים אליו משום שאינו מבין את חשיבותם (צינור הזנה, עירוי), ואף יכול לנסות לרדת מהמיטה או לקפוץ ממנה גם אם אינו במצב להתהלך בבטחה. לעתים הסובל מPTA  יכול להיות אלים כלפי הזולת, כולל כלפי בני משפחה וקרובים, ולהתנהג באופן מאד לא אופייני לו (נשיכות, שריטות, מכות, קללות, דיבור ג'יבריש או בשפה אחרת).

ייתכן מצב ובו ישנה החמרה בהסתמנות הבלבול וחוסר השקט דווקא במחלקה השיקומית לאחר אשפוז במחלקות החריפות – זאת משום שבמחלקה השיקומית מנסים להוריד תרופות הרגעה והרדמה ככל הניתן, ולעתים תרופות אלה ממסכות את חומרת חוסר השקט והבלבול בהם שרוי המטופל קודם לכן.

לעתים לצורך שמירה על מטופל הסובל בPTA אין ברירה אלא להשתמש בתרופות להרגעה ואף בקשירה של הגפיים או הגוף למיטה ו/או לכסא גלגלים על מנת למנוע פגיעה. יש להיוועץ עם הצוות המטפל ולעבוד בתיאום עמו להרגעת המטופל. מומלץ במצבים אלה כי לצד המטופל ינכח מלווה מוכר, רצוי בן משפחה או אדם קרוב.

רצוי להזכיר למטופל ככל הניתן מהי הסיטואציה בה הוא נמצא, היכן הוא, מה התאריך ומה השעה. ניתן אפילו לרשום כל יום בפתק על הקיר מול מיטתו במחלקה – "קוראים לי ישראל ישראלי, אני בן 54. הייתי בתאונה וכעת אני בבית החולים. היום יום ראשון, 1.1.18, בחוץ גשום, כעת חורף". ניתן להוסיף לוח זמני טיפולים ושעות אוכל שהמטופל ינסה להיעזר בו ככל שיוכל על מנת להתמצא ביומו.

 PTA יכול להימשך בין שעות לאחר חבלת הראש לבין ימים ואף שבועות ארוכים. ככל שהמצב ממושך יותר, הוא נחשב חמור יותר. ישנם מקרים בהם התופעה חולפת ללא נזק שיירי לזכרון או לתפקודים קוגניטיביים, אך הדבר תלוי בחומרת הפגיעה והנזק הנוירולוגי הכללי.

הערכות PTA  חוזרות מבוצעות במחלקות השיקום על ידי צוות הריפוי בעיסוק, שאמון על הערכות תפקודי זכרון וקוגניציה לאורך זמן. מומלץ ורצוי להיוועץ בצוותים אלה וברופא השיקומי בשאלות נוספות על פגיעה המערבת PTA במטופל ספציפי, בנושאי הערכת המצב, שיטות התמודדות ואופציות לטיפול התנהגותי ותרופתי.

 

הפרעות שפה ותקשורת 

הפרעות שפה ותקשורת הן שכיחות לאחר פגיעות ראש טראומטיות ואירועיים מוחיים. נכתוב כאן מעט על ההפרעות העיקריות בקליניקה.

אפזיה

ההפרעה השכיחה ביותר קרויה "אפזיה", או בעברית "שתקת", והיא מתאפיינת בפגיעה בכל ערוצי השפה של המטופל – כלומר, אדם עם אפזיה מתקשה בהבנת שפה כשמדברים אליו, בהפקת שפה כשהוא מנסה לדבר, בהבנת תוכן כתוב כשהוא מנסה לקרוא, וביכולת הביטוי שלו בכתיבה כשהוא מנסה לכתוב. לעתים יהיה קושי גם בחזרה על מלים שנאמרות למטופל. באופן מפתיע, יש מצבים בהם אדם עם אפזיה קשה עדיין מסוגל לבצע "דיבור אוטומטי", כלומר לספור או לשיר שירים מוכרים לו מהזכרון.

הערכת אפזיה נעשית על ידי הצוות הרפואי וקלינאי התקשורת, ובה נבדקים מספר גורמים בשפה:

יכולת הדיבור השוטף של המטופל (כמה מלים נאמרות במשפט – האם המטופל נוהג כאילם, אומר מלה או שתיים בתשובה לשאלה או מלים רבות, באיזה מהירות נאמרות המלים).

יכולת ההבנה של המטופל (האם כשאבקש ממנו לסגור עיניים בלי להדגים לו בעצימת עיניים מולו הוא יבין ויבצע, האם כשאבקש שיצביע על כסא בחדר יעשה זאת, האם כשאבקש פעולות המורכבות מיותר מהנחיה אחת – למשל לעצום עיניים ולמחוא כפיים, יצליח לבצע). 

יכולת החזרה של המטופל אחרי הנאמר לו – עד כמה אם בכלל יחזור אחרי מה שנאמר על ידי הבודק. 

יכולת השיום – האם יוכל לתת שמות לחפצים לידו כשאראה לו אותם. 

יכולת הבנה של קריאה.

יכולת ביטוי בכתיבה.

יכולת יצירת רצף סיפורי מתמונות.

על אף שאפזיה משפיעה על כל תפקודי השפה, היא יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים אצל אנשים שונים, תלוי בסוג הפגיעה, מיקומה האנטומי, ומשך הזמן שחלף ממנה:

אפזיה גלובלית הוא כינוי לאפזיה שמשפיעה באופן ניכר מאד על כל ערוצי השפה – הלוקה בה אינו מצליח לתקשר באופן מילולי כלל, ואינו מפיק מלים כמעט.

אפזיית ברוקה הקרויה בספרות גם אפזיה מוטורית, באה לידי ביטוי בקושי בשטף הדיבור, דיבור איטי וקטוע מאד, משפטים בני מלה אחת – אך המטופל מבין יותר דברים הנאמרים לו.

אפזיית ורניקה הקרויה בספרות גם אפזיה סנסורית, משפיעה בעיקר על תוכן הדיבור – אך לא על השטף. המטופל מדבר הרבה גי'בריש באופן שוטף, מצב הקרוי "סלט מלים" בספרות. קיים קושי ניכר יותר בהבנת הסיטואציה.

אפזיה אנומית  באה לידי ביטוי בדיבור שוטף וישנה יותר הבנה של שיח, אך יש קושי בשיום חפצים, עצמים וכו'.

אפזיה היא הפרעה קשה ומתסכלת מאד למטופל ולסביבה. היא מחייבת קשב וסבלנות רבה ממלווי המטופל ומצריכה יותר משאבים מהצוות השיקומי, משום שהיא פוגעת ביכולת המטופל לבוא לידי ביטוי ולהסביר את צרכיו הבסיסיים ביותר (למשל יש לו קושי לומר אם כואב לו או אם הוא צריך לשירותים). על כן חולי אפזיה וקרוביהם נדרשים לעבודה מאומצת עם קלינאי תקשורת להערכה מדויקת של סוג ההפרעה, ולהתאמת אמצעי תקשורת יעילים ככל הניתן: מחוות מוסכמות, לוח תקשורת דיגיטלי או מודפס, וכן התאמת תרגול לשיפור יכולת תקשורת.

חשוב לציין כי לאפזיה יכולת שיפור עם הזמן בשיקום. לעתים היא משתפרת עם תרגול וטיפול לרמה המאפשרת תקשורת יומיומית מספקת, ולעתים משתפרת לכדי הקלה על העברת מסרים בסיסיים בלבד. השיפור – אם מתקיים – יכול לקחת גם חודשים ושנים בהפרעה זו. יש לעבוד עם הצוות השיקומי ולהקפיד על תרגול ואימון יומיומי על מנת לתת מירב הסיכוי לשיפור יכולות התקשורת עם הסביבה בין אם בעזרים ובין אם בשיפור קליני.

רצוי מאד כי הטיפול באפזיה ייעשה בשפת האם של המטופל או בשפה בה הוא נינוח ביומיום ופעיל בה מאד לאורך שנים במקרה והטיפול אינו בשפת האם.

דיסראטריה

הפרעה בהפקת דיבור ברור, לרוב עקב פגיעה בעצבוב שרירי הפנים, ובעיקר שרירי הפה והבליעה. לעתים תיתכן דיסארטריה על רקע הפרעה נוירולגית מוחית אחרת. הסובל ממצב זה יבין את כל הנאמר לו, ולמעשה לא מתקיימת אצלו הפרעה בערוצי השפה השונים (הוא יכול לכתוב ולקרוא), אך כשהוא מנסה להפיק דיבור המלים יוצאות מעוותות מאד עד כדי חוזר הבנה מוחלט על סביבתו את מה שהוא מנסה להגיד. במצבים כאלה יש להתאים לוח תקשורת או אמצעי תקשורת חלופי ה"מתרגם" את מילות המטופל לדיבור נהיר (למשל מחשב בו המטופל כותב משפטים והם נקראים על ידי תוכנה), ויש לתרגל דיבור ברור עם קלינאי תקשורת.

ייתכן מצב בו המטופל סובל מאפזיה ודיסארטריה ביחד, תלוי בפגיעה המוחית כמובן.

כל דיסארטריה מחייבת הערכה גם של יכולות הבליעה של החולה לוודא כי אינו שואף מזון ורוק לריאות, שכן רוב מצבי הדיסארטריה נובעים כאמור מחולשת שרירי הפנים והבליעה ועלולים להשפיע גם על יכולת המטופל להתמודד עם בליעת רוק ומזון בלי לסכן את עצמו בחנק או דלקת ריאות.

אפרקסיה בוקואורלית

הפרעה זו נובעת בעיקר מפגיעה באונות הקדמיות המח, אך תיתכן גם במנגנוני פגיעה אחרים. הסובל מאפרקסיה למעשה "אינו יודע" להשתמש בשרירי הפה לצרכי דיבור, בליעה או מחוות (כמו נשיקה, שריקה, נקישה בלשון). במקרים קיצוניים ייתכן שייראה כאילם לסביבתו. הדבר העיקרי המאפיין אנשים עם אפרקסיה הוא היעדר הניסיון לדבר, להפיק צליל או מילה. הם אינם מסוגלים לחקות אדם שעומד מולם ומוסר להם נשיקה, או פותח וסוגר את השפתיים. בסיס הפגיעה הוא איבוד השליטה האוטומטית על שרירי הפה והבליעה. בחשד למצב זה יש לוודא אבחון וטיפול על ידי קלינאי תקשורת וכן הערכת בליעה כמו בדיסארטריה מחשש לשאיפת מזון ו/או רוק לריאות.

**למדריך תקשורת עם חולים מאושפזים מתוך אתר "עזר מציון", לחץ כאן 

הפרעת קוגניטיביות

לעיתים לאחר פגיעה מוחית ייתכן ותפגענה חלק מהיכולות הקוגנטיביות. הכוונה הינה ליכולות הקשב, הזיכרון, התפקודיים הניהוליים ועוד. מאחר וכל אזור במוח אחראי על יכולת אחרת, פגיעות באזורים שונים מובילות לליקויים שונים. בחלק זה נתייחס לחלק מהליקויים האפשריים.

מומלץ מאד לשוחח עם המטפלים הפרטניים המכירים את המשתקם ופגיעתו הספציפית על מנת להבין טוב יותר מהי האבחנה המדויקת ומהן ודרכי הטיפול המתאימות ביותר.  

תפקודיים ניהוליים

התפקודיים הניהוליים מאפשרים לנו לנהל את עצמנו: לחשוב קדימה, לתכנן את העתיד, לפעול למען הגשמה של מטרה ולהתמודד עם הדרישות היומיומיות של החיים. האונה הפרונטלית אחראית על התפקודים הניהוליים, ולכן פגיעה בה פוגעת ביכולת לפעול לקראת יעד מסוים. התפקודיים הניהוליים מורכבים מהיכולות המצוינות לעיל:

תכנון וארגון: היכולת לעבוד באופן מסודר ושיטתי על מנת להוציא לפועל משימה עתידית, בין אם מדובר בארוחה ועד טיול בחו"ל.

בקרה: היכולת והנטייה לבדוק את עצמי. כאשר הבקרה נפגעת ואין עצירה לבדיקה עצמית יש יותר סיכוי לטעויות. לדוגמא, כאשר אנו כותבים עבודה, רגע לפני הגשה נעצור לבדוק אם אין שגיאות כתיב או הגהה. זו היא בקרה.

עיכוב תגובה: היכולת לעצור תגובה שאינה מתאימה לסיטואציה. לדוגמא, כאשר יכולת זו נפגעת, האדם הפגוע עשוי לקחת אוכל מצלחת שאינו שלו מאחר ובאותו רגע הוא חש רעב.

פתרון בעיות: היכולת לקבל החלטה לסיטואציה חדשה לאחר איסוף נתונים, שקילת האפשרויות השונות ובחירה של אופציה אחת מתוכן. כאשר יכולת זו נפגעת האדם הפגוע עשוי לחוות חוסר אונים אל מול קושי, גם יומיומי. לדוגמא, כאשר פספסנו את האוטובוס  וכעת צריך למצוא פתרון כיצד מגיעים הביתה בדרך חלופית.

גמישות מחשבתית: היכולת לראות דברים אחרת, בעוד אופנים. בפגיעה פרונטלית לעיתים החשיבה הופכת להיות נוקשה.

יזימה: לפעול על מנת להתחיל משהו. כאשר יכולת זו נפגעת ניתן להבחין בפאסיביות.

מטא קוגניציה: היכולת לחשוב על החשיבה.

קשב וריכוז

בעקבות נזק מוחי, לעיתים נבחין בירידה ביכולת הקשב. קשב הינו מושג רחב, ופגיעה בו באה לידי ביטוי באופנים שונים. לעיתים נבחין בפגיעה בכל אחד מהאופנים, לעיתים רק בחלק ולעיתים לא תהיה פגיעה כלל.

מיקוד קשב: היכולת להתמקד בגירוי מסוים. כאשר ישנה פגיעה ביכולת המיקוד, נראה כי האדם שנפגע מוסח בקלות. לדוגמא, כאשר מנהלים שיחה רעשי הרקע של הרחוב יקשו עליו להתמקד במה שנאמר לו על ידי בן שיחו.

קשב מפוצל: היכולת להתמקד בלפחות שני גירויים במקביל. לדוגמא, לנהל שיחה ולאפות עוגה במקביל. כאשר ישנה פגיעה ביכולת זו, יש קושי בביצוע פעולות מקבילות.

קשב מתמשך: היכולת להתמקד בגירוי לאורך זמן. לאדם יכולה להיות יכולת מיקוד קשב ופיצול תקינה אבל הוא לא יכול לשמר קשב לאורך זמן. יהיו כאלה שיקראו לכך ריכוז. ייתכן והקשי יבוא לידי ביטוי בירידה בתפקוד לאחר פרק זמן לא ארוך, או אפילו חוסר יכולת להמשיך ולהתמיד במשימה.

נגלקט- הזנחת צד

הזנחת צד היא בעיה שכיחה למדי באנשים עם נזק בהמיספרה הימנית אשר באה לידי ביטוי בהעדר תשומת לב לגירוים משמעותיים המופיעים במרחב הנגדי לפגיעה, כלומר, משמאלו של החולה (המצב ההפוך, של פגיעה שמאלית והזנחת צד ימנית נדירה יותר). הגירויים מצד שמאל אינם מובחנים ואינם מדווחים על ידי המשתקם. חשוב לציין, לא מדובר בבעיה בראייה או בעיניים, אלה בקשב. אדם הסובל מהזנחת צד אשר יתבקש לצייר כנראה יתעלם מהחלק השמאלי של הדף,  באוכל לא יאכל מהחלק השמאלי של הצלחת ובגילוח מחצית הפנים השמאלית עלולה להישאר לא מגולחת. כאשר נבקש נקודתית מהמטופל להסב את תשומת ליבו לצד שמאל הוא יהיה לרוב מסוגל לכך, אך לפרק זמן קצר. מומלץ מאד להתייעץ עם צוות הריפוי בעיסוק על מנת להבין מה הן שיטות הטיפול וכיצד המשפחה יכולה לסייע בהתמודדות.

קונפבולציות

לעיתים אנשים שעברו פגיעת ראש יספרו סיפורים גרינדיוזיים ומופלאים שמעולם לא קרו או במקרים אחרים משתפים אודות אירועים שאכן התרחשו, אך ממקמים אותם במקום וזמן לא נכונים. אותם אנשים אינם משקרים בכוונה- הם באמת מאמינים כי הם מספרים על אירועים מדויקים שהתרחשו במציאות, והם אף יתעקשו על כך במידה ויתעמתו איתם וינסו לטעון כי הדברים לא קרו מעולם. לתופעה הזו קוראים קונפבולציה והיא תוצר של פגיעה מוחית.

למה זה קורה? בספרות ניתן למצוא הסברים שונים:

יש מחקרים המעידים שזה מתרחש בשל הפרעה ביכולת לפענח כרונורלוגיה. תאוריות אחרות מציינות שהדגש הוא על הקושי בהבחנה בין אירועים שקרו במציאות לבין מדומיינים (כלומר רעיונות תוכניות או פנטזיות משתלבות בנרטיב כאילו היו באמת). לחילופין יש חוקרים שמסבירים את התופעה כהפרעה ביכולת לשלוף זיכרונות.

פעמים רבות לאחר זמן מהפגיעה ישנה הטבה אך כמובן שכל מקרה לגופו. במקרים אלו למשפחה מומלץ מאד להתייעץ עם אנשי מקצוע המכירים את המשתקם על מנת לקבל כלים להתמודדות.

אבחון

מטרת האבחון הקוגניטיבי והנוירופסיכולוגי הינה למפות את יכולותיו של המשתקם: את החוזקות לצד הקשיים. במסגרת האבחון ישנה התייחסות לקשב, לזיכרון- המילולי והחזותי, למהירות העיבוד, לתפקודיים הניהוליים, לתפקוד הרגשי ועוד. אבחונים שונים מתאימים לתקופות שונות במסלול השיקום. במסגרת השיקום באשפוז האבחונים ראשוניים וקצרים יותר, עם הזמן וההתייצבות במצב יש אפשרות לבצע אבחונים ארוכים ומעמיקים יותר.

אבחון נוירופסיכולוגי מלא אורך כ12-15 שעות, לאורך מספר מפגשים וכולל מבחנים רבים ושונים. בתום האבחון המאבחן/ת מנתח/ת את התוצאות ובסופו של דבר נכתב דו"ח המתייחס לקשיים ולחוזקות ובסופו ישנה המלצה ממוקדת להמשך טיפול.

הפרעות רגשיות

פגיעות מוחיות עשויות להוביל למגוון שינויים אישיותיים ורגשיים. לעיתים ההשלכות נובעות מהפגיעה עצמה, לפעמים כתגובה רגשית לאירועים טראומטיים ופעמים רבות מדובר בשילוב של שני הדברים.

PTA

בשלב הראשוני לאחר פגיעת ראש טראומטית, המשתקם עשוי לחוות PTA – אמנזיה פוסט טראומטית (לפירוט על PTA ניתן לעבור לסעיף ״אמנזיה פוסט טראומטית ובלבול לאחר פגיעת ראש״ במילון זה או לסרטון). חשוב לזכור שבמצב זה המשתקם עשוי להתנהל באופן מאד סוער, כועס, להתנהג באופן לא מווסת ומאד יוצא דופן. כמובן חשוב מאד להיוועץ כל הזמן עם הצוות הרפואי במחלקה לגבי טיפול והתמודדות. בהתאם לשיקול הדעת המקצועי במחלקה, ייתכן ויינתנו תרופות להרגעה. כבני משפחה, השתדלו לווסת את סביבת החולה ולמזער רעשים וגירויים, הסבירו לו מה עובר עליו והיכן הוא נמצא במשפטים קצרים ("אתה בבית חולים". "נפצעת בתאונה". "מטפלים בך"). כתבו לו בפתק גלוי לעין על הקיר מול המיטה או בדף שיוצמד למגש בכסא הגלגלים את היום והתאריך והמיקום. כמו כן, החזיקו מעמד. חוסר שקט לאחר פגיעת ראש יכול להיות מפחיד מאד וקשה להרגעה, אך בדרך כלל הוא עובר ומשתפר.

סוגי פגיעות והשלכותיהן

האונה הפרונטלית במוח (האונה הקדמית) אחראית על מגוון תפקודים, בין השאר על היכולת שלנו לתכנן את העתיד ולפעול למען מטרות. כאשר אזור זה נפגע, אנו עשויים לחזות בקושי בתכנון פעולות, בבקרה ובפתרון בעיות. לאזורים השונים באונה הפרונטלית תחומי אחריות שונים, לכן לכל פגיעה יש השלכות התנהגותיות אחרות, בהתאם למיקומה במוח. לעיתים הביטויים ההתנהגותיים של פגיעות אלו עשויים להיות מורכבים: 

בעקבות פגיעה בחלק העליון הצדי של האונה הפרונטלית ייתכן ונראה נטייה להחלטות אימפולסיביות, איטיות בהתנהלות והפחתה ברגש הגלוי. במקרים של פגיעה בחלק אחר של האונה הפרונטאלית, ייתכן ונחזה בהתנהגות שנראית לנו כ"חסרת טאקט", בכעס לא מותאם, בהתנהלות שעשויה להתפרש כילדותית, חוסר עכבות מיניות ועוד. במקרים של פגיעה מסוג שלישי, המופע ההתנהגותי הוא בעיקר של אפטיות ויזימה נמוכה מאד, חוסר עניין כלפי העצמי וכלפי העולם. הפגיעות הן לרוב לא "סטריליות" ולכן הביטוי הרגשי עשוי להיות מורכב מכמה מהתופעות שהוזכרו לעיל, כאשר לכל אדם מאפיינים הייחודיים לו.

לתופעות המתוארות השלכות משמעותיות על הסביבה אשר לא תמיד יודעת כיצד להכיל את השינויים בהתנהגות של קרוביהם. הטיפול נעשה בכמה מישורים, הן ברמת המשתקם – ברמת השיח הטיפולי (ולעיתים גם תרופת ) והן ברמת ההדרכה לסביבה הקרובה ומתן כלים להתמודדות, ככל שהדבר מתאפשר. חשוב מאד להיות בקשר עם אנשי מקצועי המתמחים בהתמודדות עם התופעות הללו ואשר מכירים באופן פרטני את המשתקם ואת פגיעתו.

לאחר פגיעה מוחית יש סבירות גבוהה לביטויים של דיכאון וחרדה. לעיתים הדיכאון עשוי להיות ביטוי של הפגיעה הנוירולוגית אך בנוסף חשוב לזכור כי מדובר בתגובה תואמת לאירוע טראומתי ומשנה חיים. השינוי החד שמייצרת פגיעה מוחית בחייו של אדם בהחלט עשוי להוביל לירידה ניכרת במצב הרוח עד כדי דיכאון.

במקרים אחרים אנו עשויים לראות תופעה הפוכה כביכול, של אופוריה, התנהגות מאנית אשר לא תואמת את הסיטואציה. חשוב לזכור כי לעיתים אחרי פגיעה מוחית יש פגיעה במודעות ובתובנה ולכן אין הבנה מלאה של המתרחש.

בנוסף, פעמים רבות לאחר פגיעות מוחיות אחת ההשלכות הינה של ליביליות רגשית: הכוונה היא לחוסר יציבות רגשית, מעבר מצחוק לבכי באופן מהיר יחסית ולא מווסת.

בכל מקרה, חשוב מאד להיוועץ עם הצוות הרפואי והפסיכוסוציאלי במחלקה על מנת לקבל מידע וכלים להתמודדות. כמו כן חשוב לזכור שגם בני המשפחה חווים משבר בעקבות הפגיעה ולכן חשוב לשמור על מעגלי תמיכה, להיעזר ולהיתמך ככל האפשר.

הפרעות בליעה אחרי פגיעת ראש נרכשת (טראומטית או אירוע מוחי): דיספגיה Dysphagia.

דיספגיה מוגדרת כקושי בהעברת מזון ו/או נוזלים מהפה ועד לקיבה.

זהו למעשה שם כללי למגוון בעיות בליעה שעשויות להיגרם עקב שיתוק של שרירי הפנים והבליעה, בעיה בתפקוד השפתיים, הלשון והחך, הפרעות תחושה בפנים ובלוע, הפרעה בעוררות רפלקס הבליעה, או פגיעה מבנית בפה, לסת ובית הבליעה. גם מצבים רפואיים שהצריכו הזנה בצינורית (למשל אובדן הכרה ממושך, הנשמה ממושכת) עשויים לגרור קשיי בליעה בהמשך.

קשיים בבליעה עשויים לגרור מגוון סיבוכים רפואיים ובהם הידרדרות במצב תזונתי, התייבשות, וכן שאיפת מזון לדרכי הנשימה (אספירציה), מצב שעשוי לגרום לדלקת ריאות. ייתכנו גם בעיות בהפקת קול (דיספוניה).

מתי לחשוד בהפרעת בליעה?

עקרונית, לאחר פגיעת ראש או אירוע מוחי רצוי לבצע הערכה ראשונית של יכולת בליעה על ידי קלינאי תקשורת מיומן בהקדם, על מנת להעריך את יכולת המטופל להתמודד עם בליעת נוזלים ומזון במרקמים שונים (מוצק, טחון, רך, דייסתי). לעתים תיתכן הפרעת בליעה קלה שאינה מלווה בסימפטומים נוספים.

בנוסף, יש לחשוד בהפרעות בליעה בכל מטופל עם אחד או יותר מהסימנים הנ"ל:

  1. קול "רטוב"
  2. השתנקויות בעת בליעה רוק, נוזלים או מזון מוצק
  3. לעיסה לא יעילה, ארוכה, זמן בליעה ממושך מהרגיל של מזון
  4. שיעול המופיע בעת אכילה או אחריה, בעת שתיה או אחריה
  5. כאב בלעיסה ובליעה (אודינופגיה, odynophagia)
  6. דלקות ריאות חוזרות
  7. עליה בחזרה של מזון (רגורגיטציה)
  8. תחושת אוכל תקוע (לעתים מתואר כ-globus sensation, תחושה שכדור תקוע בגרון אחרי אוכל)

איך מאבחנים?

בכל חשד להפרעת בליעה מומלץ להיבדק על ידי קלינאי תקשורת המתמחה בנושא. במקרים שתימצא הפרעת בליעה בהערכה ראשונית, או במקרים בהם לא נמצאה אך יש חשד גבוה או תלונות מחשידות חוזרות, מומלץ לעבור הערכה כוללנית להפרעות בליעה על ידי צוות הכולל רופא אף אוזן גרון, קלינאי תקשורת ודיאטנית.

הערכת דיספגיה יכולה להיעשות בכמה דרכים:

  1. על ידי הערכה אנדוסקופית של בליעה FEES – החדרת מכשיר גמיש ללוע דרך האף והסתכלות ישירה על בית הבליעה בזמן שהמטופל בולע מרקמי מזון שונים. הבדיקה אינה מצריכה הרדמה.
  2. על ידי הערכה רנטגנית של בליעה בוידאופלורוסקופיה – המטופל בולע מזון ממרקמים שונים צבוע בבריום תחת שיקוף – כך ניתן לראות את תנועת המזון משלב הלעיסה בפה ועד להגעתו לקיבה, ולוודא כי הוא מתקדם כראוי ולא "זולג" לריאות.

    שתי אפשרויות אלה הינן הנפוצות בהערכת הפרעות בליעה לאחר פגיעות ראש. באם יש צורך, ישנן בדיקות נוספות שניתן לבצע כגון:
  3. על ידי הערכה אנדוסקופית פולשנית יותר – אסופגוסקופיה – בדיקה שנעשית בהרדמה מקומית ומאפשרת הערכת דופן הוושט הפנימית עד הקיבה.
  4. טרכאוסקופיה – בדיקה להערכת גרון, מיתרי קול וקנה שנעשית בהרדמה מקומית לאחר מצבי הנשמה מלאכותית ממושכת, בהם היה המטופל עם אינטובציה או פיום קנה (טרכאוסטומי). באם קיים פיום קנה עם קנולה, יש להיעזר בבדיקה זו גם לצורך הכוונת תהליך הגמילה מהקנולה, שלרוב נעשה במקביל לחזרה לתרגול בליעה עם קלינאי תקשורת.

באם מאובחנת דיספגיה, העקרונות המנחים בטיפול בה הינם:

  1. טיפול במחלת או מצב הבסיס שגורמים לבעיה, באם קיימים.
  2. מניעת סיבוכים כמו תת תזונה, התייבשות, דלקת ריאות וכו' – באמצעות התאמת תפריט הולם מבחינה קלורית ומבחינת מרקמי מזון, מתן תוספים בהזנה זמנית דרך זונדה או PEG.  
  3. שיפור בליעה דרך תרגול וטיפול מוכוון לחיזוק שרירי בית הבליעה והקלה על מעבר מזון בבית הבליעה.
  4. לימוד טכניקות פיצוי לשיפור יעילות ובטיחות הבליעה.
  5. שינוי סביבתי – עזרים לשיפור אכילה ובליעה.

הפרעות כאב אחרי פגיעות ראש טראומתיות

אנו מחלקים הפרעות כאב לכמה סוגים:

כאב ממקור רקמתי (NOCICEPTIVE)

כאב הנובע מנזק לרקמות בגוף – למשל, כאב מטונוס גבוה וספסטיות (השרירים מכווצים ונוקשים), כאב על רקע תת פריקה של כתף המיפלגית (כתף בצד משותק – על רקע חולשת השרירים מפרק הכתף אינו מוחזק במקומו, והרקמות סביב המפרק – גידים, רצועות, רקמת חיבור – נמתחים וכואבים), או כאב מקונטרקטורות (כיווץ שריר קבוע עד כדי קיצורו, וקיבוע המפרק שהשריר מפעיל בזווית לא תקינה).

כאב ממקור עצבי-נוירופתי (NEUROPATHIC)

כאב הנגרם מנזק למערכת העצבים שאחראית על ויסות תחושת הכאב בגוף. לפי אחת התיאוריות, הכאב נוצר במקרים בהם הנזק המוחי פגע בתחושה התקינה, וכשהמח מקבל מסר על תחושה ירודה בגוף, הוא מנסה "לתקן" ולהגביר את עוצמת הסיגנל התחושתי שהוא מקבל וכך נוצרת תחושה של גירוי חזק מדי ומכאיב.

כאב זה עשוי להיות בעל אופי שורף, דוקר, מחשמל, מדגדג או נימול של אזור בגוף. בדרך כלל כאב זה יכול להחמיר בתנועה, במגע ובמים. סנדרום כאב זה עשוי להתחיל ימים, חודשים ואף שנים לאחר פגיעת ראש.

כאב מרכזי

כאב שנובע מנזק למח ולחוט השדרה.

כאב פריפרי

כאב שנובע מנזק לסיבי עצבים שמחוץ למח ולחוט השדרה – למשל כאב על רקע לחץ על התעלה הקרפלית בפרק כף היד. בתעלה זו עובר עצב הקרוי העצב המדיאני, ולחץ עליו גורם לתסמונת התעלה הקרפלית.

משך הכאב

  1. כאב חריף – בספרות, מוגדר בדרך כלל ככאב שמשפיע עד 3 חודשים לאחר הפגיעה.
  2. כאב כרוני – כאב שמשפיע יותר מ-3 חודשים לאחר הפגיעה או מופיע יותר מ-3 חודשים אחריה.

סוגי כאבים לאחר פגיעת ראש

כאבי ראש

על פי הספרות המקצועית, כ-60% מהאנשים עם פגיעת ראש טראומתית, לא משנה באיזו חומרה, ידווחו על כאבי ראש לאחר מכן. כאבי הראש בדרך כלל יתפתחו תוך 7 עד 30 יום לאחר החבלה, וברוב המקרים יחלפו עד כ-3 חודשים לאחר מכן.

כאב המתמיד לאחר 3 חודשים או מופיע בחודשים לאחר הפגיעה עשוי לערב גם את שרירי הפנים.

כאבים ממקורות אחרים לאחר פגיעת ראש

כ-46% מנפגעי הראש מדווחים גם על כאבי גב תחתון, 39% על כאבי גפיים, ו-12% על תסמונת כאב הקרויה CRPS COMPLEX REGIONAL PAIN SYNDROME. יש לזכור כי חבלות ראש מלוות במקרים רבים גם בפציעות גופניות נוספות שעלולות להביא לכאבים נוירופתים או רקמתיים לאורך זמן.  

פירוט על כאב מספסטיות

ספסטיות היא הפעלה שרירית בתבנית לקויה, והיא מתהווה בדרך כלל בשבועות הראשונים לאחר פגיעת ראש שכוללת שיתוק או חולשת צד. אם הספסטיות חמורה היא עשויה לגרום לכאב ברקמות הרכות סביב המפרק עליו היא משפיעה ובשרירים עצמם.

הטיפול בספסטיות הוא בראש ובראשונה פיזיקלי – תרגילי מתיחה, שימור טוח תנועה טוב של האזור הפגוע, תזוזה מרובה. לעתים מותאם סד לעזור לגוף להגיע לתבנית תנועה תקינה יותר מזו של הספסטיות. הטיפול הרפואי הוא  בתרופות נוגדות כאבים ובמקרה של ספסטיות ממוקדת גם זריקות בוטוקס ממוקדות לשריר על מנת להביא לרפיון שלו.

פירוט על כאב כתף משותקת (המיפלגית)

מפרק הכתף הוא היחיד בגוף שתלוי בשרירים בלבד ולא במבנה גרמי על מנת להתנגד לכח הכובד – שרירי חגורת הכתפיים עוזרים לעצם הזרוע (ההומרוס) להישאר במקומה במפרק. חולשת שרירי הכתף או שיתוק צד עשויים לגרום לראש עצם הזרוע להימשך מטה עם כח הכובד, דבר הגורם לכאבים רבים בגפה משותקת. כאב כתף במצבים אלה יכול להיגרם מדלקת מקומית ברקמה ומתח על גידים ורצועות. לעתים יתכנו תת פריקה של הכתף ואף שברים – יש לוודא כי בוצע צילום של המפרק על מנת לשלול מצבים אלה טרם החלטה על טיפול. במקרי תת פריקה או חולשת שרירים ניכרת מומלץ על תמיכה ליד (בעזרת סדים והגבהה) על מנת להימנע מהחמרה. הטיפול התרופתי המקובל הוא בנוגדי דלקת.

במקרים מסוימים נראה החמרת כאבים למרות הטיפול, והגבלה הולכת וגוברת בטווחי תנועה בכתף. ייתכנו אף שינויים במראה היד כולה או כף היד, שהופכת אדומה יותר או נפוחה יותר. במצבים כאלה הכאב מוגדר כסנדרום כתף המיפלגית, ונחשב כאב נוירופתי – מצב זה מצריך הערכת צוות מיומן בשיקום כאב.

טיפולים לכאב לאחר חבלת ראש

מומלץ כי כאב לאחר שבץ יאובחן על ידי רופא הבקיא בתחום זה, וכי הטיפול יותאם אישית על ידי הרופא וצוות שיקומי לפי האבחנה.

תרופות

לכאב רקמתי יינתנו בדרך כלל תרופות משככות כאבים כמו פרצטמול (אקמול) ותרופות נוגדות דלקת non steroidal anti inflammatory drugs כמו איבופרופן. לכאב בכתף משותקת לעתים מזריקים חומרי הרדמה וסטרואידים מקומיים.

במקרים חמורים יישקל מתן תרופות חזקות יותר נגד כאבים, כדוגמת אופיואידים העשויים לגרום להתמכרות ובין תופעות הלוואי שלהם עייפות, ירידה קוגניטיבית ועצירות.

לכאב נוירופתי יירשמו בדרך כלל תרופות נוגדות דכאון או נוגדות פרכוסים, שידועות גם כמיטיבות במצבי כאב זה.  

טיפול פסיכולוגי

מכיוון שתחושת הכאב יכולה להיות מועצמת בכח המחשבה, טיפולים פסיכולוגיים רבים עשויים לעזור לחוויית עוצמת הכאב ולהתמודדות עמו ועם השלכותיו הרגשיות –

טיפול התנהגותי קוגנטיבי CBT

היפנוזה

ביופידבק

ניהול לחצים ושיטות רלקסציה ומיינדפולנס

ועוד

טיפול נגד דכאון

למשתקמים מפגיעת ראש אחוזים גבוהים יותר של דכאון יחסית לאוכלוסיה הכללית. יש להיות מודע לכך שתחושת דכאון עשויה להחמיר מצבי כאב, והטיפול בדכאון עשוי להקל על הכאבים.

הפרעות שינה

למשתקמים מפגיעת ראש אחוזים גבוהים יותר של הפרעות שינה. חסך שינה או שינה גרועה יחמירו הפרעות כאב ויש להתייחס לנושא זה בבירור הכאבים ובטיפול.

גירוי חשמלי עורי עדין (לדוגמת TENS)

כלי טיפולי שעשוי להקל על כאבים שונים מרקע רקמתי ונוירופתי

טיפול בתנועה וספורט

תרגול קבוע של תרגילים מותאמים אישית הן לאזור הכואב והן לשאר הגוף יכולים לעזור בטיפול והתמודדות עם כאב כרוני

התאמת סדים

לתמיכה והקלה על רקמות חיבור, למניעת תבניות תנועה המחמירות כאבים וכו'

מרפאות לניהול כאב ושיקום כאב

יש לשקול פניה למרפאה מסוג זה באם הטיפולים אינם עוזרים והכאב גורם לפגיעה משמעותית באיכות החיים.

דר' דנה גפן דורון

כאב לאחר שבץ

כאב לאחר שבץ POST STROKE PAIN יכול להיות כאב מאחד מהמקורות הבאים או שילוב שלהם:

כאב ממקור רקמתי (NOCICEPTIVE)

כאב הנובע מנזק לרקמות בגוף – למשל, כאב מטונוס גבוה וספסטיות (השרירים מכווצים ונוקשים), כאב על רקע תת פריקה של כתף המיפלגית (כתף בצד משותק – על רקע חולשת השרירים מפרק הכתף אינו מוחזק במקומו, והרקמות סביב המפרק – גידים, רצועות, רקמת חיבור – נמתחים וכואבים), או כאב מקונטרקטורות (כיווץ שריר קבוע עד כדי קיצורו, וקיבוע המפרק שהשריר מפעיל בזווית לא תקינה). כאבים אלה יהיו בדרך כלל בצד שהושפע מהשבץ.

פירוט על כאב מספסטיות

ספסטיות היא הפעלה שרירית בתבנית לקויה, והיא מתהווה בדרך כלל בשבועות הראשונים לאחר השבץ. אם הספסטיות חמורה היא עשויה לגרום לכאב ברקמות הרכות סביב המפרק עליו היא משפיעה ובשרירים עצמם.

הטיפול בספסטיות הוא בראש ובראשונה פיזיקלי – תרגילי מתיחה, שימור טוח תנועה טוב של האזור הפגוע, תזוזה מרובה. לעתים מותאם סד לעזור לגוף להגיע לתבנית תנועה תקינה יותר מזו של הספסטיות. הטיפול הרפואי הוא  בתרופות נוגדות כאבים ובמקרה של ספסטיות ממוקדת גם זריקות בוטוקס ממוקדות לשריר על מנת להביא לרפיון שלו.

פירוט על כאב כתף לאחר שבץ

מפרק הכתף הוא היחיד בגוף שתלוי בשרירים בלבד ולא במבנה גרמי על מנת להתנגד לכח הכובד – שרירי חגורת הכתפיים עוזרים לעצם הזרוע (ההומרוס) להישאר במקומה במפרק. חולשת שרירי הכתף עשויה לגרום לראש עצם הזרוע להימשך מטה עם כח הכובד, דבר הגורם לכאבים רבים בגפה משותקת. כאב כתף במצבים אלה יכול להיגרם מדלקת מקומית ברקמה ומתח על גידים ורצועות. לעתים יתכנו תת פריקה של הכתף ואף שברים – יש לוודא כי בוצע צילום של המפרק על מנת לשלול מצבים אלה טרם החלטה על טיפול. במקרי תת פריקה או חולשת שרירים ניכרת מומלץ על תמיכה ליד (בעזרת סדים והגבהה) על מנת להימנע מהחמרה. הטיפול התרופתי המקובל הוא בנוגדי דלקת.

במקרים מסוימים נראה החמרת כאבים למרות הטיפול, והגבלה הולכת וגוברת בטווחי תנועה בכתף. ייתכנו אף שינויים במראה היד כולה או כף היד, שהופכת אדומה יותר או נפוחה יותר. במצבים כאלה הכאב מוגדר כסנדרום כתף המיפלגית, ונחשב כאב נוירופתי – מצב זה מצריך הערכת צוות מיומן בשיקום כאב.


כאב ממקור עצבי-נוירופתי (NEUROPATHIC)

כאב הנגרם מנזק למערכת העצבים שאחראית על ויסות תחושת הכאב בגוף. יש המכנים כאב זה "סנדרום הכאב לאחר שבץ". לפי אחת התיאוריות, הכאב נוצר במקרים בהם השבץ פוגע בתחושה התקינה, וכשהמח מקבל מסר על תחושה ירודה בגוף, הוא מנסה "לתקן" ולהגביר את עוצמת הסיגנל התחושתי שהוא מקבל וכך נוצרת תחושה של גירוי חזק מדי ומכאיב.

כאב זה עשוי להיות בעל אופי שורף, דוקר, מחשמל, מדגדג או נימול של אזור בגוף. בדרך כלל כאב זה ישפיע על הצד שנפגע בשבץ, והוא יכול להחמיר בתנועה, במגע ובמים. סנדרום כאב זה עשוי להתחיל ימים, חודשים ואף שנים לאחר אירוע מוחי.

כאב נוירופתי לאחר שבץ מכונה לעתים גם כאב מרכזי, משפיע על כ10% מנפגעי השבץ, בעיקר לאחר אירוע מוחי באזור גזע המח או התלמוס שעשירים בסיבי תחושה וכאב. כאב זה בדר"כ לא מופיע מיד לאחר השבץ, אלא מופיע ב-60 ימים שאחרי האירוע.

כאבי ראש

כאבי ראש יכולים לקרות אחרי שבץ איסכמי (חסימת כלי דם בידי קריש דם) או דימומי (פריצת דם החוצה מכלי דם מוחי לרקמת העצבים במח), אך שכיחים יותר לאחר שבץ דימומי. כאבי ראש עשויים להתהוות גם כתופעת לוואי של תרופות שמקבלים לאחר שבץ, ואף לגרום לסבל אצל אנשים הסובלים מעייפות לאחר שבץ או הפרעות שינה.

משך הכאב

  1. כאב חריף – בספרות, מוגדר בדרך כלל ככאב שמשפיע עד 3 חודשים לאחר האירוע המוחי.
  2. כאב כרוני – כאב שמשפיע יותר מ-3 חודשים לאחר השבץ  או מופיע יותר מ-3 חודשים אחריו.

טיפולים לכאב לאחר שבץ

מומלץ כי כאב לאחר שבץ יאובחן על ידי רופא הבקיא בתחום זה, וכי הטיפול יותאם אישית על ידי הרופא וצוות שיקומי לפי האבחנה.

תרופות

לכאב רקמתי יינתנו בדרך כלל תרופות משככות כאבים כמו פרצטמול (אקמול) ותרופות נוגדות דלקת non steroidal anti inflammatory drugs כמו איבופרופן. לכאב בכתף משותקת לאחר שבץ לעתים מזריקים חומרי הרדמה וסטרואידים מקומיים.

במקרים חמורים יישקל מתן תרופות חזקות יותר נגד כאבים, כדוגמת אופיואידים העשויים לגרום להתמכרות ובין תופעות הלוואי שלהם עייפות, ירידה קוגניטיבית ועצירות.

לכאב נוירופתי יירשמו בדרך כלל תרופות נוגדות דכאון או נוגדות פרכוסים, שידועות גם כמיטיבות במצבי כאב זה.  

טיפול פסיכולוגי

מכיוון שתחושת הכאב יכולה להיות מועצמת בכח המחשבה, טיפולים פסיכולוגיים רבים עשויים לעזור לחוויית עוצמת הכאב ולהתמודדות עמו ועם השלכותיו הרגשיות –

טיפול התנהגותי קוגנטיבי CBT

היפנוזה

ביופידבק

ניהול לחצים ושיטות רלקסציה ומיינדפולנס

ועוד

טיפול נגד דכאון

יש להיות מודע לכך שתחושת דכאון עשויה להחמיר מצבי כאב, והטיפול בדכאון עשוי להקל על הכאבים.

הפרעות שינה

חסך שינה או שינה גרועה יחמירו הפרעות כאב ויש להתייחס לנושא זה בבירור הכאבים ובטיפול.

גירוי חשמלי עורי עדין (לדוגמת TENS)

כלי טיפולי שעשוי להקל על כאבים שונים מרקע רקמתי ונוירופתי

טיפול בתנועה וספורט

תרגול קבוע של תרגילים מותאמים אישית הן לאזור הכואב והן לשאר הגוף יכולים לעזור בטיפול והתמודדות עם כאב כרוני

התאמת סדים

לתמיכה והקלה על רקמות חיבור, למניעת תבניות תנועה המחמירות כאבים וכו'

מרפאות לניהול כאב ושיקום כאב

יש לשקול פניה למרפאה מסוג זה באם הטיפולים אינם עוזרים והכאב גורם לפגיעה משמעותית באיכות החיים.

דר' דנה גפן דורון

שינוי גודל פונט
ניגודיות