Top

שיקום בבית לאחר פגיעה מוחית- שיחה עם דר' איתמר עופר, מנכל צבר רפואה

תמלול שיחה עם דר' איתמר עופר על שיקום בבית לאחר פגיעה מוחית: צולם בתאריך 8.6.2020

שיחה עם דר' איתמר עופר, מנכל צבר רפואה

לצפייה השיחת הוידאו לחץ כאן 

נושא השיחה היום הוא שיקום בבית. ד"ר עופר, מה ההבדל בין שיקום בבית לשיקום במחלקה?

אני תמיד מתחיל את התשובה במה המטרות שלנו, מה זה שיקום בכלל, מה אנחנו מנסים לעשות. אנחנו מנסים להחזיר אדם שנפגע התפקוד שלו, הכי קרוב למה שהוא היה קודם וכל אחד מאיתנו מתחיל את האירוע הזה, שחס וחלילה קורה, מנקודה אחרת, וממקום אחר, ומבית אחר ומהרגלי חיים אחרים ומהרגלי ספורט אחרים. התפקיד שלנו, של כולנו במערכת, זה להחזיר כל אחד ואחת מהאנשים לתפקוד הכי דומה שהיה קודם, אם אפשר לעבור אותו עוד יותר טוב. לתחושתנו, שזה מה שאנחנו עושים, הסביבה הטבעית של האדם היא הסביבה שאמורה להיות הכי מאפשרת לחזור למה שהייתי קודם. לחזור לתפקד בחדר שלי, במיטה שלי, בשירותים שלי, בסלון שלי, להיכנס הביתה שלי, לאכול את האוכל שלי, אולי גם לחתוך את הסלט שלי. זה הכי דומה למי שאני. כי אם אני במקום אחר, ומלמדים אותי את זה במקום אחר זה לא ה-אני. ואנחנו שונים, אסור לחשוב שאנחנו ONE SIZE FITS ALL. בכל השירותים של צבר רפואה, אנחנו מאמינים שהבית הוא המתאר הכי טוב לטפל ולהחלים במצבים רבים אם רק אפשר. אם אי אפשר, אי אפשר. ואם הבית לא מתאים בכלל, אז אי אפשר. ואם המשפחה לא יכולה להכיל את זה- אז אי אפשר. אבל כשאפשר, צריך לחפש את הדרך להיות שם כמה שיותר מהר, עובדה שרובנו, שאנחנו חוזרים הביתה, יורד לנו הדופק, ואז הלחצים שלנו נעלמים, ואז אנחנו לא עושים הצגות, ואנחנו אפילו לובשים את הבגדים שנוחים לנו כי זה הסביבה שלנו. ואני חושב שבשיקום זה לא שונה משום דבר אחר.

אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד שחייבים להגיד, בעיקר על אנשים מבוגרים: ידוע שאדם שמתאשפז במוסד בבית חולים, הוא מפתח בלבול וחוסר התמצאות- בערך רבע מהאנשים האלו. נראה ירידה תפקודית אצל 40% מהאנשים אלו. ואז לוקחים בן אדם שהיה בבית חולים כללי, ואז מעבירים אותו עוד פעם למוסד, עוד פעם סביבה לא מוכרת, עוד פעם רעש בלילה ואור וריחות ולא יודע מה. זה לא טבעי. ולכן, אני חושב  שאנחנו מרגישים שאם רק אפשר- לשקם בבית.

הרבה פעמים אחרי פגיעות ראש נרכשות, בין אם מדובר בTBI או בין אם מדובר בStroke  או בכל מיני דברים, אנחנו רואים מצב רפואי מורכב, שהוא יכול לבוא לידי ביטוי במצב בלבולי מאד משמעותי, זה יכול לבוא לידי ביטוי במצב רפואי לא יציב שדורש ניטור מסביב לשעון, לפעמים יש חשש לנפילות, יש כל מיני מצבים. אחרי תאונה אנחנו בכלל רואים פגיעה רב מערכתית הרבה פעמים. השאלה שלי- האם זה יכול להתאים לכל המצבים האלו, האם שיקום בבית יכול לתת מענה?

אז לצורך זה יש לנו תהליך. שום דבר לא אוטומטי. כל דבר נעשה מוכוון למטופל או למטופלת הספציפיים. התהליך תמיד מתחיל מזה שאנחנו מקבלים מכתב סיכום אשפוז מהמחלקה המשחררת או מכתב סיכום זמני, שמתאר את כל המצב הרפואי ואת כל המצב התפקודי כולל כל מקצועות הבריאות שנותנים את ההערכה שלהם. ואז אנחנו והקופה במקביל מסתכלים האם הסיטואציה הזו מתאימה לסוג השירות שאנחנו מציעים. לא פעם הבלבול הוא תוצאה של ההימצאות בבית חולים ולא תופעה של הנזק המוחי שקרה..

גם וגם

גם וגם, כן. אנחנו גם יודעים שספקטרום האפשרויות של פגיעות מוחיות מכל הסוגים הוא מאד מאד גדול, המנעד. לכן אנחנו מסתכלים על המכתב, מעריכים את הסיכוי להצליח, אנחנו מציגים למשפחה את התוכנית, והיא כמובן חייבת להסכים, המטופל אם הוא רק יכול חייב להסכים, והמשפחה חייבת להסכים לאירוע הזה. אם המשפחה אומרת לא, אני רוצה בית חולים אז זה לא קורה בבית. מה שעוד יותר יפה זה שברגע שמגיעים הביתה, המטפל הראשון שלנו שמגיע הביתה, אם זה האחות או הפיזיותרפיסט או לא משנה מה, הוא כבר רואה את הסביבה, הוא כבר רואה איך צריך להתארגן כדי להצליח במשימה. יש להם משימה, את מכירה את המקצועניים האלו- הם אנשים חדורי מטרה, כדי להצליח במשימה ולגרום לאדם להשתקם ולחזור לעצמו. רואה מדרגה באמצע הבית, או שלוש מדרגות בכניסה, או שירותים שלא מותאמים וקשה להגיע אליהם, המטבח שצריך להוסיף איזו מדרגה.. לא משנה מה. אנחנו כבר ביום הראשון מתחילים לעזור לבית להתאים את עצמו לסיטואציה. מהרגע שהגענו אנחנו כבר עושים תוכנית ומתחילים לטפל לפי תוכנית וכל שבוע שבועיים יש לנו ישיבת צוות של כל הצוות שאגב קורה בזום כמו שאנחנו נפגשים עכשיו. בה דנים מה היה עד עכשיו, האם אנחנו מתקדמים כמו שצריך האם התוכנית שלנו מתאימה או שאנחנו צריכים להגביר את אחד הטיפולים/ כבר לא צריך את אחד הטיפולים.. צריך להבין שהטיפול הוא מאד נמרץ, אנחנו קוראים לזה טיפול נמרץ בבית. חלק גדול מחולי הפגיעה המוחית מקבלים מאיתנו עד 13 טיפולים בשבוע, שזה לפעמים אפילו די קשה לעמוד בהם, זה לפעמים שלוש פעמים ביום. אנחנו מאמינים שהתקופה הזו, השבועות הראשונים אחרי פגיעה היא קריטית- לא לחכות, להיכנס מיד, תוך יום אנחנו כבר בביקור של הפיזיותרפיסט והאחות, שמגיעים ביום אחרי שקיבלנו את החולה כדי לא לחכות לשום דבר.

איך הקופה קשורה לשירות שאתם נותנים כצבר רפואה?

כל השירותים שלנו הם במימון הקופה והמשפחה בכלל לא משלמת עליהם. כמו שלא משלמים על אשפוז בבית חולים שיקומי, לא משלמים על שיקום בטיפול נמרץ בבית.

כל הקופות?

שלוש קופות מתוך הארבע, מאוחדת מכבי ולאומית עובדות איתנו. בינתיים כללית עוד לא, אני מקווה מאד שגם את זה נפצח יום אחד. בשלושת הקופות האלו וברוב המחוזות בארץ. יש לנו בערך כ-100 משוקמים באשפוז בכל רגע נתון זה כמו 2.5 מחלקות באופן יחסי בבתי חולים אחרים. הקופה היא זו שמתחילה את התהליך מכיוון שאנחנו לא נמצאים בבית החולים הכללי והיא פוגשת אדם שהוא אחרי אירוע מוחי או תאונה, מבקשים את מכתב הסיכום הזמני ומתחילים את התהליך אם הם מאמינים שאנחנו אופציה. ברגע שיחד עם אנשי המקצוע בקופה מחליטים שזו אופציה אז מציגים את זה למשפחה ולמטופל והם צריכים להסכים ואז אנחנו נכנסים.

זה תמיד מוצע למשפחות או שהמשפחה צריכה לדעת לבקש את זה, איך זה עובד?

אין אצלנו תמיד בעולם בריאות, אין תמיד ואין אף פעם. לא תמיד ואני חושב שגם השיחה הזו היא חלק מהחשיפה כדי להגיד- אם זה מתאים לכם, אם אתם רוצים לבחון אם זה מתאים ליקירכם- תשאלו, תלחצו, תוודאו שבדקו את האופציה הזו. באמת לא תמיד זה מתאים  ולא תמיד אפשר ולפעמים דרך אגב חלק מהאנשים עוברים לבית חולים שיקומי לשבועיים, ואז הם יוצאים אלינו. כי בשבועיים איזנו אותם מבחינה תרופתית, אולי היה מכשיר שמאד עזר. יש אנשים שחייבים לפי דעת המטפלים שלהם הידרותרפיה ובריכה שיקומית.. רוב המטופלים שאנחנו מגיעים אליהם הביתה, אין להם בריכה בבית אז אנחנו לא יכולים לעשות הידרותרפיה, ולכן זה לא מתאים. תמיד לשאול, זה חלק מהזכויות של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, צריך פשוט לשאול ולוודא שקיבלתם תשובה סדורה. ואם לא בטוחים, תשאלו אותנו. תביאו לנו את מכתב הסיכום הזמני, אנחנו נתבונן בזה, אנחנו נדבר עם הקופה, ונגיד- למה זה לא מתאים? בדקנו, זה נראה לנו מתאים. ואם מתאים, נגיד, עוד לא, בוא נדבר בעוד שבועיים.

אני אחדד, השירות שאתם נותנים הוא חלופה לאשפוז מלא, לשלב של האשפוז המלא בבית החולים, לא לאשפוז יום.

לגמרי. אנחנו חלופה לאשפוז מלא, אנחנו אחראים על המטופלים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. מטופל שלנו שמחייג לטלפון שמקבל, עונה לו אחות של צבר. אנחנו מתנהלים כמו בית חולים, בהיבט שזו מחלקה, שיש לה את כל מקצועות הבריאות , רופאי שיקום אחיות ועובדות סוציאליות, וכל הצוות הזה רגיל ומיומן לעבוד כצוות רב מקצועי.

סדר הדברים הוא, שמרגע שמוסכם שהמטופל הולך הביתה, או באותו יום או למחרת, מגיעה אחות ופיזיותרפיסט. פיזיותרפיסט מתחיל את הטיפול עוד לפני שיש תוכנית טיפול. הוא קרא מה כתוב, הוא מתחיל כבר לשמר שלא חס וחלילה נאבד איזה שהיא פונקציה בהתאמה הזו. האחות מכירה את המטופל מכירה את המשפחה, רואה שיש להם את התרופות הנדרשות. אולי יש חבישה שצריך לטפל בה, אולי צריך להזריק משהו, פעולות של אחות. תוך יומיים שלושה מגיע הרופא השיקומי, בודק את החולה, בודק את התנאים ועושה הערכה ותוכנית שיקומית מלאה. ואז מגיעים כל שאר מקצועות הבריאות. פיזיותרפיה אמרנו, ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת אם צריך, דיאטנית, עובדת סוציאלית שמטפלת גם בצד של מימוש הזכויות כי יש הרבה זכויות חדשות שצריך להכיר סביב פגיעה כזאת ויש גם צד רגשי שצריך לטפל בו.

מתחילים לפעול לפי התוכנית. יכולים להגיע במצבים מסוימים ל-13 טיפולים בשבוע. המטופלים מקבלים תוכנית שבועית, הם יודעים מתי נגיע. המקצוע שלנו זה בית, אז אנחנו מתייחסים לאילוצים של בית. אנחנו מטפלים בכל הארץ. יש לנו מטופלי שיקום ברמת הגולן ויש לנו מטופלי שיקום בבאר שבע ובערד ובדימונה, באילת עדיין לא אבל עוד מעט יהיה אני מקווה.

מה לגבי טיפול פסיכולוגי?

יש לנו פסיכולוגית שיקומית. בדרך כלל מפעילים אותה שצריך, שהצוות מתרשם מכך בישיבת הצוות או בביקורים, ואז היא עולה בדרך כלל בזום או בשיחת טלפון ועושה את ההערכה ואת ההמלצות. הרבה מהפעילות הרגשית עושות עובדות סוציאליות, הן מאד מיומנות, יש לנו עובדות סוציאליות מאד וותיקות עם הרבה מאד ניסיון של עבודה קלינית והן חלק אינטגרלי בטיפול ובביקורים קבועים. ולכן הן הרבה פעמים מהוות את עיקר המענה, אבל אכן יש לנו פסיכולוגית שיקומית.

דיברנו מקודם על כך שלרובנו אין בריכה בבית, אבל גם אין לנו כדור פיזיו ואין לנו את המיטה של הפיזיותרפיה, איך נותנים מענה על החוסר הזה?

את הדברים הקטנים של כדור פיזיו וכד' הפיזיותרפיסטים שלנו מביאים איתם. אבל יש גם הרבה יצירתיות בעבודה בבית שמאפשרת גם תרגול המשכי בבית. הטיפול שלנו הוא הדרכה לטיפולי המשך שהמטופלים שלנו צריכים לעשות לבד. אז ממלאים בקבוקים במים. בהתחלה זה חצי קילו, אח"כ קילו, אח"כ קילו וחצי, נותנים טריקים במטבח , מעלים את הצלחות למעלה שיורידו אותם, מוצאים פתרונות. לאחרונה נאלצנו לטפל בחלק מהמטופלים מרחוק, מעט אבל נאלצנו, אז המציאו עוד כמה המצאות ובכל זאת אנשים מטופלים. אם מישהו ממש צריך את אחת המכונות שיש בבית חולים שיקומי אז יש אותו בבית חולים שיקומי. אבל מנסיונו, הרוב הגדול של האנשים משתקמים מעולה אם ניתן להם את הדברים שהם מכירים. גם לקום מכיסא, שזה כיסא שאתה מכיר ואתה יודע בדיוק איפה אתה צריך לאחוז כדי לקום- עם יד, בלי יד וכן הלאה- זה שונה. אנחנו מרגישים שהיתרון של היכרות עם הסביבה הטבעית מול החיסרון שאין לנו את המכונות הוא הרבה פעמים מתאזן.

מה תפקידו של בן המשפחה, המטפל העיקרי, בשיקום בבית?

אנחנו אחראים לטיפול הרפואי על ידי כל בעלי המקצוע, אנחנו אחראים שתהיה תוכנית ושתהיה מותאמת ואנחנו אחראים לעזור עם המוטיבציה וכן הלאה. המשפחה צריכה להיות שם בשביל המטופל. היא צריכה לדאוג שבבית תהיה טמפרטורה נעימה, ואור, ואוכל טעים כמו שהוא אוהב וגם מזין כדי שיוכל לבנות מחדש את הכוח שלו. שיהיה מי שישעשע אותו ויגרום לו לעניין שהוא, או היא, ירגישו חיים. זה התפקידים שלהם. וכמובן להביא תרופות מבית המרקחת ולעשות את הדברים.. לשרת את המטופל. אנחנו אחראים על כל השאר. אם צריך טיפול סיעודי ממש, אם זה כמה שעות ביום ואם זה ממש סביב השעון זה כבר גוף אחר, וצריך לדאוג למטפלים או מטפלות סיעודיות וזה גם יודעים כבר ביציאה ומתארגנים על העניין הזה, אם זה לכמה שעות או ליותר.

מה פרק הזמן של שיקום כזה בבית ברגע שהוא מאושר?

שיקום אחרי שבץ מוחי שזה הכי שכיח מהפגיעות ראש, בדרך כלל זה מין חבילה של ארבעה חמישה שבועות, כל קופה זה טיפה אחרת.. אבל נגיד סביב חודש. אנחנו כל הזמן מדווחים לקופה מה המצב ומה ההתקדמות. שבוע לפני תום התקופה שהוסכמה, אנחנו עושים הערכה של כל מקצועות הבריאות, והרופא וכולם יחד, עושים ישיבת צוות על מה התוכנית שלנו. אנחנו מרגישים שיש מוטיבציה, יש התקדמות, ואם אנחנו נהיה עוד שבועיים או עוד חודש נגיע הרבה יותר גבוה ואז אנחנו מתחילים משא ומתן עם הקופה על ההערכה. לרוב ביחסים עם הקופות שלנו היום, שאנחנו ממליצים שצריך להאריך אז הם מאריכים. אנחנו מדווחים, זה שקוף להם, הם רואים את הדיווחים שלנו באופן שוטף ולכן התחושה היא של עבודה משותפת.

 יש אפשרות לקבל שיקום בבית בשלב הכרוני? אחרי שעבר פרק זמן ארוך יותר מהאירוע עצמו, אבל יש התדרדרות, או שאין חזרה מלאה לתפקוד, והמשתקם והמשפחה מעוניינים בשיקום והיו מעוניינים שזה יהיה בבית. האם יש אפשרות כזו? אולי באופן פרטי?

רגע עם הפרטי, נדבר רגע על הציבורי. אנחנו אמנם חברה פרטית אבל אנחנו הכי אוהבים לטפל באנשים שלא משלמים לנו אלא מקבלים את זה.. בשביל זה אנחנו חיים בישראל ולא סתם אנחנו פה. יש לנו מדי פעם אנשים כאלו, פעם בכמה זמן. שכבר תקופה אחרי, ואולי אפילו סיימו שיקום ועוד פעם הייתה התדרדרות, זה לא מאד שכיח כי כשיש התדרדרות בדרך כלל הקופה מנסה את הפתרונות האחרים קודם. זאת אומרת, אשפוז יום, או טיפוליים פרטניים בבית, ורק אם זה ממש לא מתקדם או זה ממש הולך אחורה אז אנחנו נכנסים לתמונה. המשמעות שלנו היא שיש משמעות רבה לצוות הרב מקצועי. אם זה טיפול של מקצוע אחד, לנו אין כבר מה לתרום, אין לנו תועלת נוספת או ערך מוסף על גופים אחרים.

האם השירות שאתם נותנים מתאים גם לשיקום ילדים ונוער?

יש לנו כל הזמן מספר ילדים. רובם דווקא בפריפריה, בדרום ובצפון. זה מאד שונה ממבוגרים, גם הסימפטומטולוגיה, וגם המצב ההתפתחותי, וגם הרקע למה זה קרה, ולכן כל מקרה לגופו. אנחנו מקבלים את התמונה, לרוב שולחים רופא להעריך אותו בבית החולים ומנסים להתאים לו תוכנית שיקומית פרטנית. זה לא סטנדרטי אף פעם. תוכנית שמתאימה לו עם מטפלים שמתאימים לו. אם אנחנו מרגישים שהצלחנו להרכיב את הצוות או את רובו אז אנחנו מקבלים את הילד אלינו, הם גם בדרך כלל יותר ממושכים כי זה מחלות יותר מורכבות וצריך גם לדאוג להתפתחות הבסיסית שלו, זה ילדים, אני בעצמי רופא ילדים אז אני מכיר את זה היטב. כל מקרה כזה אנחנו בוחנים ואנחנו משתדלים להפיק לו סרוויס מותאם.

תודה רבה ד"ר עופר על הזמן שלך ועל ההסברים המפורטים, אנחנו גם נוסיף לינק לאתר של צבר רפואה שם אפשר לקבל עוד מידע למי שזה רלוונטי עבורו וירצה להמשיך לברר

אנחנו נשמח, אנחנו מאמינים גדולים שהבית הוא המקום הכי טוב להיות בו גם שחולים, לא רק שבריאים ויפים ואמיצים.

תודה רבה ד"ר עופר.

להתראות

שינוי גודל פונט
ניגודיות