Top

ריפוי בעיסוק לאורך תהליך השיקום לאחר פגיעת ראש- שיחה עם קרן בן חיים

תמלול שיחת פייסבוק לייב עם קרן בן חיים אודות ריפוי בעיסוק לאורך תהליך השיקום לאחר פגיעה מוחית: צולם בתאריך 5.12.2018

שיחה עם קרן בן חיים, מרפאה בעיסוק עם עשר שנות ניסיון בשיקום אנשים לאחר פגיעה מוחית

לצפייה בשיחת הוידאו לחץ כאן 

  **התכנים נועדו לספק מידע כללי ואינם מהווים עצה רפואית או תחליף להתייעצות עם איש מקצוע מוסמך על בסיס אישי ופרטני 

בוקר טוב קרן. קרן, מה זה ריפוי בעיסוק בהקשר של שיקום אנשים לאחר פגיעות ראש בשלב השיקום האשפוזי?

 נושא הדגל של הריפוי בעיסוק זה שיקום תפקודי. אנחנו רוצים לעזור לאדם לחזור לעצמאות בכל מה שהוא היה עושה קודם.  כשמגיע מטופל לשיקום אשפוזי, המרפאה בעיסוק מעבירה בימים הראשונים כמה אבחונים: לבדוק היכן הקושי התפקודי, מה הבעיה, איך אנחנו יכולים לעזור. אחר כך נקבע את המטרות יחד ואז המטופל יתחיל לקבל טיפולים. יש כמה סוגים של טיפולים שהמרפאה בעיסוק יכולה להעניק:

  • טיפול קוגניטיבי: טיפול שעונה על כל הצרכים של זיכרון, תפקודי חשיבה, תפקודיים ניהוליים, קשב
  • טיפול מוטורי: חיזוק, שיפור של טווחים
  • טיפול תחושתי: כל מה שקשור לנושא התחושה, ליקויים בתחושה

אנחנו לא עושים את ההפרדה הזו כמובן, כל טיפול משלב את כל הדברים שציינתי. הדבר הכי חשוב שזה משלב את התפקוד של האדם. זאת אומרת המרפאה בעיסוק לא עובדת רק בחדר הטיפולים, היא גם תגיע אל המטופל לחדר, לחדר האוכל, איפה שצריך, כדי לראות ולצפות לנתח יחד איתו איפה נמצאת הבעיה איפה הקושי, ולעזור לו להיות יותר עצמאי בזה.

את יכולה לתת לנו כמה דוגמאות יותר ספציפיות לגבי האופן בו ריפוי בעיסוק מסייע לאנשים אחרי פגיעות ראש?

כן, למשל, מטופל שמתקשה מאד בהתארגנות הבוקר, הדבר הזה מצריך מבני המשפחה שלו להיות לצידו כל הזמן, ואז בעצם מה שקורה- הוא תלוי בהם, הם צריכים לישון לידו, הם צריכים לעזור לו בלבוש, ברחצה.. המרפאה בעיסוק תגיע לחדר, לראות איפה נמצא הקושי, ותעזור לו לראות איזה התאמות צריכות להיעשות בסביבה שלו, מה בעצם הבעיה, האם זה בגלל חולשה של היד, האם זה בגלל קושי בטווחים מסויימים, או האם יש למשל פגיעות בזיכרון. ואז לאותן בעיות היא תתייחס בטיפול.

הרבה פעמים אנשים אחרי פגיעות ראש, טראומטיות בעיקר, מאד מבולבלים בהתחלה, שאנחנו פוגשים אותם באשפוז, במחלקות, אז באמת התחושה היא של קשיים מאד גדולים בהתמצאות. תוכלי להסביר לנו קצת על התופעה הזו מה זה אומר ומה התפקיד של הריפוי בעיסוק בהקשר הזה?

אחד הדברים שציינתי קודם זה שאדם מגיע לטיפול הוא עובר איזה שהוא תהליך של אבחון. אחת הבדיקות שאנחנו עושות בתור מרפאות בעיסוק זה איזה שהוא שאלון שמתייחס למצב שנקרא PTA- Post Traumatic Amnesia. מדובר במצב בלבולי שבו אנחנו רואים שלאדם יש קושי בהתמצאות בזמן, במקום, התמצאות בעצמו. זאת אומרת הוא לא יודע מה התאריך, הוא לא יודע איזה יום היום, לפעמים ברמה שהוא אפילו לא יודע את השם שלו או את השם של המרפאה בעיסוק שנמצאת מולו. ואז התפקיד של המרפאה בעיסוק הוא קודם כל בראש ובראשונה להדריך את הסביבה שלו, את המשפחה שלו ואת שאר הצוות, להודיע שהוא נמצא במצב הזה ולהסביר מה זה אומר. זה אומר שהאדם צריך קודם כל כנראה השגחה.

מה זה אומר השגחה?

מישהו שיהיה איתו כי הוא לא בהכרח ידע למשל לחזור לחדר שלו אחרי שנגמר הטיפול, הוא לא יבין תמיד את הסיטואציה שבה הוא נמצא, הוא לא יבין שהוא באשפוז. הוא יכול להיכנס למונית ולנסוע הביתה לצורך העניין. ולכן חשוב שהמרפאה בעיסוק תיתן את ההדרכה הזו למשפחה.. מה גם שזה מצב שמאד קשה לראות את בן המשפחה שלך נמצא בו, וזה מאד מתסכל. הרבה פעמים אנשים חושבים שזה התנהגותי. ואז התפקיד של המרפאה בעיסוק יהיה להסביר למשפחה להימנע משאלות כמו "למה אתה לא זוכר?" "אתה לא זוכר שכבר דיברנו על זה?" ממש לפעמים נוצר מצב שהם כועסים מהתסכול. זה מאד מלחיץ וצריך להסביר למשפחה שזה מצב בדרך כלל זמני ושאנחנו עוקבים אחר זה.. מרפאה בעיסוק תעביר את השאלון הזה עד שנראה שהוא יצא מהמצב הבלבולי הזה ובהתאם לזה גם תיקבע מידת ההשגחה שהוא צריך.

מה היית מציעה לבני משפחה של משתקמים במחלקה אשפוזית, איך היית מציעה להם להתנהל או מול המרפאות בעיסוק?

קודם כל הרבה פעמים המשפחות מגיעות והן נמצאות באיזה שהוא פי טי איי.. הן במצב בלבולי כזה, מה עושים, איך דואגים, למי פונים. זה מצב מאד מלחיץ, המון מידע בבת אחת. אז אנחנו מאד משתדלות לבוא וליזום אנחנו אבל שוב הרבה פעמים המשפחה קצת בשלב שקשה לה לקבל את כל האינפורמציה אז גם המשפחה צריכה לדעת מתי מתאים להם, כשהם במצב של קליטה, לגשת למרפאה בעיסוק שהיא תיתן להם את ההדרכה שהם צריכים, באיזה נושאים היא יכולה לתת להם הדרכה. קצת קשה לתת משהו ספציפי כי באמת הפגיעות הן על רצף מאד גדול ממצבים של הכרה מינימלית ועד מצבים של אנשים שמתהלכים וצריכים שיקום של יום יומיים, שבוע שבועיים. אבל אני אתן כמה דוגמאות: ההדרכה יכולה לכלול אפילו, במצב של הכרה מינימלית, הדרכה של המשפחה שיושבת לצד המטופל הזה לעקוב אחרי התגובות שלו. האם הם רואים שלאורחים מסויימים הם מגיבים בצורה מסויימת.

איזה סוג תגובות אנחנו יכולים לראות בהכרה מינימלית?

מצמוץ, סיבוב של הראש, אם הוא יכול אז איזה שהיא תזוזה של היד, של הרגל.. סביב איזה שהוא צליל שהוא מפיק. לראות באמת אם יש איזה שהוא שינוי ואז אנחנו מדריכים אותם אפילו להחזיק איזה שהוא יומן, מחברת שכל אדם שמלווה את המטופל הזה יתעד את זה. וכלה בהדרכות על שמירה על מנח נכון.

מה זה מנח?

מנח הכוונה לאנשים שלא יכולים לזוז בעצמם במיטה ואז נוצרים מצבים של פצעי לחץ, מצבים של בצקות, של הגבלה בתנועה. אז לפעמים זה דבר פשוט כמו להעלות את המודעות של המשפחה לכך שהיד החלשה יותר צריכה להיות מונחת על כרית. יכול להיות שאותו אדם צריך סד

מה זה סד?

סד זה איזה שהוא אביזר שעוזר לנו לשמור על מנח.יש המון סוגים, יש סדים שעשויים מגבס יש סדים שעשויים מחומרים פלסטיים, אבל המטרה של כולם היא בדרך כלל לשמור על איזה שהוא מנח. במחלקות שיקום אנחנו בדרך כלל נראה את זה באמת בהקשר של שמירה על מנח שהוא תפקודי כדי שהתנועות יחזרו, התחושה תשתפר, לאדם יהיו את הטווחים שהוא צריך בשביל להשתמש בגפה הזו.

הזכרנו כל מיני הדרכות שיכולות להינתן למשפחות. אחד הדברים שאנחנו יודעים שהרבה פעמים מאד מלחיצים משפחה זה הדיבור על השחרור, על יציאה הביתה מהמחלקה. מתי זה השלב הנכון להתחיל להתכונן למעבר מהשלב האשפוזי לקהילה או אפילו לאשפוז יום.. מה את יכולה להגיד על זה?

אז קודם כל, עוד לפני שנדבר על השלב של היציאה הביתה.. המרפאה בעיסוק נותנת איזה שהיא הדרכה כבר בהתחלה ממש ללמד את המשפחה "להתחיל לשחרר". לאפשר את העצמאות למטופל, לאפשר לו להתנסות להתעמת עם הקשיים כי באופן טבעי המשפחה שנמצאת רוצה לעזור. זה ממש דומה לאימהות שממהרות להלביש ולא מאפשרות לילד להתלבש לבד אז הוא לא לומד איך להתלבש לבד. אז אותו דבר גם עם הרבה מטופלים- האינסטינקט הוא, אני רוצה שהוא יאכל טוב ויאכל מהר אז אני אאכיל אותו, למרות שאותו מטופל עם איזה שהיא התאמה או פשוט יותר לאט יכול לאכול בעצמו. ואז נוצרים מצבים שאנחנו עוברות במסדרון ורואות את המשפחה מאכילה ואנחנו מדריכות ואומרות שגם במצבים האלו.. אז להתחיל לחוות את חווית העצמאות כבר במחלקה. המרפאה בעיסוק מתחילה להדריך את המשפחה איך להתנהל בבית איזה אביזרים הם צריכים, איזה התאמות דיור הם צריכים, כבר מהשלב האשפוזי שמתחילים לצאת לסופי שבוע בבית.

איזה סוג של התאמות יכולות להיות?

גם זו מילה שהרבה פעמים מפחידה את המשפחות ואת המטופל. התאמות של דיור הן לאו דווקא דברים גדולים או מפוצצים שדורשים קבלן ודורשים שינויים של הנראות של הבית. יכול להיות גם דברים קטנים כמו למשל ההבדל שבמיטת בית החולים יש לו מעקות והמזרון הוא מזרון מסוים, לעומת בבית שהוא לא מצליח להתיישב במיטה ולהסתובב ואז אנחנו נתאים איזה שהוא מעקה, שאפשר אפילו להשכיר ולהחזיר ברגע שהמטופל לא צריך. צריך לזכור שבשיקום הדברים הם מאד דינאמיים, והמצב שבו מטופל נמצא כשהוא יוצא פעם ראשונה לסופשבוע זה לא המצב שבו הוא יהיה בעוד חצי שנה. אז קודם כל זה יכול להיות ממש באביזרים פשוטים, התאמות, שינוי של מיקום של רהיט בבית, ומאד מאד חשוב ואני מדגישה, חשוב, להתחיל את התהליך הזה עוד במהלך האשפוז משתי סיבות עיקריות:

  • בשלב הזה המטופל מוקף בצוות שהוא מכיר שהוא סומך עליו, המשפחה מכירה והוא מרגיש בנוח, אז הוא יכול לשתף בקשיים שעולים ואפשר לפתור את זה ביחד
  • כדי שהוא באמת ישתחרר הביתה לא יהיה את השוק הזה. השוק הזה קיים והוא נמצא תמיד, בכל זאת שינוי מאד גדול, ואיזה שהוא עימות עם המציאות. אבל ברגע שהוא מגיע לבית שבו הוא יכול לתפקד באופן עצמאי, כל הדברים שהוא הצליח לעשות במחלקה הוא יכול גם לעשות בבית אז יש לזה משמעות מאד מאד גדולה.

איך לגרום לזה לקרות בפועל? למי לפנות, מה לשאול?

אחרי היציאה הראשונה הביתה המטופל חוזר ובדרך כלל מעבירים איזה שהוא שאלון או ראיון ומעלים את הקשיים שעלו או אולי דווקא דברים שהם פשוטים יותר או דברים יותר קלים בבית. בנוסף, לקראת השחרור מרפאה בעיסוק במחלקה תעביר מכתב להתאמת דיור שעובר למרפאה בעיסוק בקהילה, של הקופת חולים, והיא תגיע לבית המטופל ותבדוק איזה התאמות צריך ותיתן את ההמלצות. חשוב שהמשפחה תפעל ותעשה את ההמלצות שהתבקשה.

שכבר משתחררים מבית החולים, אחרי שמסיימים את השלב האשפוזי, מה התפקיד של המרפאות בעיסוק בקהילה ואיך משמרים על רצף טיפולי?

לפני שהמטופל משתחרר חשוב שהמשפחה תדאג שיש ברשותה את כל מה שהיא צריכה, מכתבי השחרור שכל סקטור נותן שבהן יש את ההמלצות. אחר כך הם פונים למסגרות המשך, קודם כל לנצל את שהם יכולים דרך קופות החולים, דרך הגורם המממן שמאפשר, אבל גם לזכור שיש מכונים פרטיים במידה ויש לנו תור ארוך מאד לחכות ולהמתין. חשוב לדעת שיש גם אפשרות לפנות למטפלים פרטיים, בגלל שחשוב לשמור על הרצף הטיפולי, שימשיכו לקבל את הטיפול גם לאחר השחרור. זה בגדול למי לפנות.

המרפאה בעיסוק, מה התפקיד שלה בקהילה? התפקיד שלה הוא לבוא לראות, אם זה ריפוי בעיסוק בבית, אם זה ריפוי בעיסוק במכונים, עכשיו זה ה"מאני טיים" מה שנקרא. כל הקשיים התפקודיים עולים בעצם שאנחנו חוזרים לחיים,  כי השיקום האמיתי הוא- בחיים עצמם. לראות איך הבן אדם הזה רוצה לחזור לעבוד למשל. ייתכו והוא יבוא ויגיד למרפאה בעיסוק, קשה לי להתרכז, כשאני רואה תוכנית בטלויזיה. אשתו תבוא ותגיד הוא לא יוצא מהבית, אנחנו לא הולכים לחברים. מרפאה בעיסוק תעשה תצפית אם צריך ותשאל את השאלות שצריך בשביל להבין איפה המגבלה, ותעזור לו בכל מה שצריך.

לקראת סיום יש לי עוד שאלה אחרונה, מה היית מציעה לבני משפחה לשאול מרפאות בעיסוק בשיחת סיכום כשמסיימים את השלב האשפוזי בשביל לוודא שהמעבר לקהילה יהיה כמה שיותר חלק? אנחנו יודעים שכל מקרה לגופו אבל מה היית מציעה לשאול, איזה דברים חשוב לברר לפני שמסיימים את האשפוז?

  • אם יש הנחיות מיוחדות. אם דיברנו קודם על סדים, האם הם צריכים להמשיך להשתמש בהם גם בבית ואיך להשתמש. אנחנו הרבה פעמים יושבות עם המשפחה ורושמות להם את הנקודות העיקריות, נותנות להם דפים עם הדרכה, להמשך בבית.
  • מה רצוי שיהיה בבית? איזה אביזרים? דיברנו על ההתאמות השונות.
  • כמה פעמים אותו אדם צריך טיפול, במהלך השבוע ובאיזה מסגרת. ולדאוג באמת שכל הדברים האלו יהיו כתובים כי הרבה פעמים במעמד השחרור אנחנו נורא נורא מתרגשים ואז יכול להיות שאנחנו נשכח מה שאמרו לנו אז לדאוג לכתוב ולקבל משהו כתוב.
  • במכתב השחרור יש את הטלפון של המחלקה, מרפאות בעיסוק נמצאות שם, אפשר לקשר בין המרפאה בעיסוק שמטפלת בקהילה לבין מרפאה בעיסוק שטיפלה באשפוז, היא יכולה לתת דגשים, מאד חשוב לשים לזה.

תודה רבה קרן