שיחה עם ד"ר אילה בלוך, המנכ"לית והמנהלת המקצועית של המכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש, מרצה באוניברסיטת אריאל ויו"ר הועדה המקצועית לפסיכולוגיה שיקומית.

לצפייה בשיחת הוידאו לחץ כאן 

תודה רבה שאת איתנו היום אילה. בואי בבקשה תגידי לנו מה זה אבחון נוירופסיכולוגי?

אבחון נוירופסיכולוגי זהו אבחון שמשתמש בכלים של נוירופסיכולוגיה כדי לענות על שאלות שקשורות לקשר בין המוח של האדם לבין הפסיכולוגיה שלו. נוירו זה מוח ופסיכולוגיה זה כל מה שקשור לקוגניציה, למצב רגשי ולאישיות ולהתנהגות של האדם, שזה בעצם פסיכולוגיה. כלומר, אבחון נוירופסיכולוגיה הוא אבחון שמשתמש בכלים פסיכולוגים להעריך את הקשר בין המוח לבין המצב הפסיכולוגי של האדם. אנחנו משתמשים בכלים כמו:

• מבחנים
• שאלונים
• שיחה

המטרה שלנו היא לענות על שאלות שקשורות לאבחון לטיפול ולשיקום של האדם אותו אנחנו מאבחנים.

למי זה מתאים אבחון נוירופסיכולוגי, מי צריך לעבור אבחון נוירופסיכולוגי?

כל אדם שיש שאלות סביב הנוירופסיכולוגיה שלו יכול להיעזר באבחון נוירופסיכולוגי כדי לענות על השאלות האלו. בפועל, ברור שכל אדם שעבר נזק למוח או פגיעה למוח, בין אם קרתה לו במהלך החיים בגלל מחלה או בגלל חבלה או בין אם הוא נולד אם איזה שהיא פגיעה כזאת במוח ויש שאלות שעוסקות או שחשובות כדי כדי לשקם אותו, כדי להבין מה קרה לו, או כדי לטפל בו יכול מאד להרוויח מאבחון נוירופסיכולוגי.

מה הן ההמלצות האפשריות שיכולות להיות בסוף אבחון, לאן זה מוביל?

קראנו לשיחה שלנו "הכל בראש". תדמיינו איזה שהוא נזק אפילו קטן למוח גרם לבן אדם להתקשות בעבודה. אם אני יכולה לעשות אבחון שימפה את התפקוד שלו, בכל ההיבטים של הקוגניציה שלו, של דרכי החשיבה שלו, ואחר כך אני גם אתייחס למצב הרגשי שלו ולבסוף אני גם אתייחס להתנהגות שלו, אני יכולה לייצר המלצות כאלו שיסייעו לו להתגבר על הקשיים בעבודה. אלו יכולות להיות המלצות שקשורות לטיפול. למשל כדאי לו ללכת למרפאה בעיסוק ולקבל עזרה ממנה כדי לשפר את התפקודים שלו אבל אלו יכולות להיות גם סוגיות שקשורות למשפחה, או אולי לעבודה.. הרעיון הוא שאנחנו עם ראש מאד פתוח וההמלצות של האבחון קודם כל קשורות לשאלות שנשאלנו ובגללן עשינו את האבחון אבל הן יכולות להיות מאד רחבות, ונוגעות לכל תחומי החיים של האדם, אחרי שלמדנו להכיר אותו כל כך טוב. תמיד בתחילת אבחון אני אומרת לאנשים שהמטרה של האבחון זה להכיר אותך הכי טוב שאנחנו יכולים כדי שההיכרות הזו תוכל לעזור לנו באמת להציע דרכים לשפר את החיים שלך.

מי מעביר את האבחונים האלו?

אבחון נוירופסיכולוגי מועבר על ידי נוירופסיכולוגים. אין כל כך הגדרה חוקית למונח נוירופסיכולוג אבל ברור שהוא צריך להיות פסיכולוג שמתמחה בתחום של קשר בין מוח לבין פסיכולוגיה. בישראל רוב הפסיכולוגים שהם נוירופסיכולוגים הם גם פסיכולוגים שיקומיים. יש עוד פסיכולוגים שמגדירים את עצמם נוירופסיכולוגים. צריך לבדוק  שתחום המומחיות של אותו פסיכולוג שמעביר את האבחון זה נוירופסיכולוגיה, כלומר הקשר בין מוח לבין פסיכולוגיה.

מתי זה מתאים, באיזה שלב?

אולי לא אמרתי את זה קודם וצריך להגיד, שאבחון נוירופסיכולוגי זה דבר ארוך, לוקח בערך כ-עשר שעות, בדרך כלל במסגרת של 2-3 פגישות. זו עבודה קשה, גם למאבחן וגם למאובחן, וזה בגלל שבמוח שלנו יש המון המון תפקודים ואם אנחנו רוצים להתייחס לכמה שיותר מהם אנחנו צריכים הרבה זמן.

אנחנו לא רוצים להציק, אז אנחנו לא רוצים לעשות למישהו אבחון נוירופסיכולוגי כל חצי שנה. זה גם יקר, זה גם דורש הרבה עבודה וגם אם בדקתי משהו לפני חצי שנה- למה שזה יהיה שונה עכשיו, אחרי חצי שנה. אנחנו בעצם רוצים למצוא את המועד הכי מתאים לעשות אבחון נוירופסיכולוגי. אבל בשביל זה אני רוצה לתאר מה קורה לבן אדם מרגע שהמוח שלו נפגע, איזה תהליך הוא עובר, ואז לענות על השאלה, כי זה קשור לתהליך הזה.

אנחנו רק נגיד שאנחנו מתכוונים לכל מיני מצבים- זה יכול להיות מתאונה, זה יכול להיות אירוע מוחי, כלומר יש כל מיני מצבים שמובילים לכך שיש פגיעה מוחית ויש צורך באבחון נוירופסיכולוגי.

בכותרת זה או חבלה או מחלה. או שקרתה תאונה, או שהיה אירוע בריאות או נפילה שבגללה המוח של מישהו נפגע- זו חבלה. אולי צריך גם להזכיר על איזה מחלות מדברים. יש מחלות שמאד ברור שהמוח נפגע בהן: כמו גידול שיש במוח או כמו שבץ מוחי. ויש עוד הרבה מחלות אחרות שפוגעות במוח, כמו אפילפסיה או טרשת נפוצה. לכל אחת מהן יש השפעות אחרות. חלק מהמומחיות של נוירופסיכולוג זה להכיר את ההשפעות האלו.

בואי ניקח דוגמא של שבץ מוחי. זה נפוץ, יש 15,000 מקרים כאלו בשנה בישראל. אם אדם עבר אירוע של שבץ מוחי, הרבה פעמים הוא יגיע לבית חולים, או לטיפול נמרץ אם המצב שלו קשה או למחלקה נוירולוגית או אפילו ישוחרר מהר כי האירוע היה מאד קל אבל היה 'אירוע'. תהייה התייחסות רפואית לאירוע, בבית חולים כללי או בית חולים רגיל. חלק מהאנשים יעברו אחר כך לשיקום. מי שיעבור לשיקום יהיה מאושפז במחלקה שיקומית, וחלק מהאנשים האלו יעברו אחר כך גם לאשפוז יום שיקומי. זה יכול להיות תהליך של חודשים, שבו מתייחסים להרבה היבטים תפקודיים של האדם, וגם להיבטים רפואיים. שאדם מסיים את כל העיסוק הרפואי המרכזי וגם את השיקום במערכת הרפואית הוא מגיע לשלב שאנחנו קוראים לו שיקום בקהילה. אחרי פגיעה מוחית, אם הכל בסדר, והחלמת, ואין שום השלכות, אתה משוחרר לחייך.

אבל אם נשארו השלכות לפגיעה המוחית, על החיים של האדם ובוודאי על הפסיכולוגיה של הבן אדם הוא צריך, או מומלץ, שהוא יעבור שיקום בקהילה, שזה מה שאנחנו עושים במכון שאני מנהלת- המכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש. אנחנו בעצם מתמחים בשיקום בקהילה של אנשים עם פגיעה מוחית. בקהילה הכוונה- שאתה כבר בבית. אתה גר בבית, החיים שלך השתנו בגלל שעברת משהו מאד מאד משמעותי. אתה צריך עזרה כדי לחזור לחיים הכי נורמטיביים שאתה יכול בחברה. זה שיקום בקהילה.

לכן, אבחון נוירופסיכולוגי צריך לעשות כשעולה שאלה. מסוג השאלות שקודם הזכרתי: או שקשורה לאבחנה, או שקשורה לשיקום- לאורך כל המסלול הזה, מרגע הפגיעה עד רגע שיקום בקהילה. וודאי צריך לעשות אבחון נוירופסיכולוגי לקראת שיקום בקהילה. האבחון הנוירופסיכולוגי בעצם עוזר לנו גם לקבל החלטות וגם לבנות תוכנית טיפול שתאפשר את ההחזרה הזו לחיים נורמטיביים בחברה באופן מיטבי. אם מישהו עבר אבחון קודם- זה נהדר. אם הייתה קודם שאלה שהיה צריך לענות עליה, וענו עליה אז אנחנו נשתמש באבחון הזה לצורך השיקום בקהילה. אבל אם הוא לא עבר אבחון קודם, הוא וודאי צריך לעבור לקראת השיקום בקהילה.

יש אנשים שמתאשפזים במחלקה אקוטית ולאחר מכן משוחררים ישר הביתה, לא עוברים במסגרת שיקומית. והם מנסים לחזור חזרה, לשגרה, כי הפגיעה הוגדרה כפגיעה קלה יחסית, אבל הם לא ממש מצליחים. מה הם יכולים לעשות?

אם נחזור לשבץ המוחי שדיברנו עליו אז אני חושבת שבערך רבע מהאנשים שעברו שבץ מוחי, השבץ שלהם, לשמחתנו, הוא קל. לפעמים ההשלכות היחידות שלו הן ההשלכות הפסיכולוגיות. כשאנחנו מדמיינים מישהו אחרי שבץ אנחנו חושבים אולי יש לו חולשת צד, אולי יש לו קושי בדיבור, אבל חלק גדול מהאנשים שעברו שבץ מוחי נשארו בלי שום דבר שרואים עליהם. אני קוראת לזה הפגיעה המוחית השקופה. הם נראים בסדר, הכול נראה בסדר, אבל לפעמים הפגיעה היא באזור קטן במוח שיש לו השלכות פסיכולוגיות. או על הקוגניציה או על המצב הרגשי והאישיותי, או על ההתנהגות של האדם.

כשאני אומרת התנהגות, למה אני מתכוונת? למשל, הוא נהיה הרבה יותר עצבני ויש לו לפעמים התקפי זעם, ולפעמים המשפחה חושבת- אה זה בגלל שהוא עבר משהו מאד קשה, זה בגלל שהוא עצוב, אבל ברוב המקרים זה בגלל שהאזור במוח שנפגע משפיע על היכולת לווסת את ההתנהלות שלו.

נשאלנו בדיוק על זה בפייסבוק- מה עושים שאדם אחרי אירוע מוחי בעצם מגלה עצבנות. זו נשמעת כמו סיבה לפנות לאבחון?

זה הדבר הנכון לעשות, להפנות אדם כזה לאבחון נוירופסיכולוגי. במקרה הכינותי מראש תרשים, זה בעצם תרשים שיצרנו כדי לענות על השאלה הזו, איך יודעים מתי להפנות ואת מי.  ברור שכשאתה נמצא בתוך מערכת רפואית  שמיועדת לשיקום, יהיה יותר קל להפנות אותך בגלל שיש מודעות.

כלומר, יש גם אבחונים בתוך בתי החולים

לגמרי. שוב- זה תלוי בשאלה. צריך נורא להבין. אבחון נוירופסיכולוגי, המטרה שלו- לענות על שאלות. אם יש דרך אחרת, טובה, קצרה, לענות על השאלות האלו, לא צריך את האבחון שלנו. האבחון שלנו נועד לענות על שאלות במקום שבו קשה לענות עליהן בדרך אחרת. לפעמים גם בבית חולים הרופא יגיד, יש לי פה שאלה שאני לא יודע לענות עליה.

למשל לא ברור לי אם ההתנהגות של הבן אדם היא קשורה לפגיעה שהייתה לו במוח או בכלל הוא סובל מPTSD בגלל האירוע הטראומטי שבו הוא נפגע. זאת שאלה מצוינת שרופא יכול לבקש ממני כנוירופסיכולוגית לענות עליה באמצעות אבחון במהלך האשפוז. זה תלוי בשאלה, תמיד. וגם אתם, אם אתם לקוחות של אבחון נוירופסיכולוגי, תמיד תבדקו מה השאלה, והאם האבחון ענה על השאלה שאותה שאלו. עכשיו אנחנו מדברות על השלב שאנשים בבית- אז אין רופא מטפל, אין מרפאה בעיסוק, אין פסיכולוג או קלינאית תקשורת שיגידו, אתה צריך אבחון נוירופסיכולוגי. עכשיו אני בבית, חזרתי אחרי אשפוז קצר אחרי שבץ מוחי, אני לא מצליח להתרכז בעבודה, אני עצבני בבית, עברו כבר כמה שבועות כאלו. אז אם יש לי תלונות כאלו וגם היה אירוע מוחי אז אין שאלה- צריך להפנות לאבחון נוירופסיכולוגי.

אני שוכנעתי עכשיו שצריך אבחון. מה עושים בתכלס, למי פונים, מה עושים, מי הגורמים המפנים לאבחון?

אני אתחיל בזה שהעולם לא מושלם.עדיין לא הגענו למצב שבו כל מי שצריך אבחון נוירופסיכולוגי יקבל את ההפנייה, יקבל מימון לאבחון, אבל אנחנו רוצים להיות שם. אנחנו עובדים קשה בשביל להיות שם.

• כמעט בכל בתי החולים בארץ בעיקר גם כאלו שיש בהן מחלקות שיקומיות, עושים אבחונים נוירופסיכולוגים.
• בחלק מקופות החולים יש אבחונים נוירופסיכולוגים בתוך הקופות וחלק מקופות החולים מפנות לאבחונים, למשל בבתי החולים.
• יש עוד גורמים- למשל המכון שלנו, שעושים אבחונים נוירופסיכולוגים. רוב האבחונים שאנחנו עושים הם במימון של אגף השיקום בביטוח הלאומי, או אגף השיקום במשרד הביטחון, שזה אנשים שיש להם גורם מממן שהוא לא קופת חולים לאבחון הזה. יש גם כמה קופות חולים שמפנות אלינו.

הרעיון הוא ללכת לרופא המשפחה, להגיד לו- אני חושב שאני צריך אבחון נוירופסיכולוגי- לפעמים אגב צריך שבן משפחה ילך יחד איתך.

אחת ההשלכות הפסיכולוגיות של פגיעה במוח, יכולה להיות קושי גדול להבין מה קורה לי. זאת אומרת ירידה ביכולת להיות מודעת למה הפגיעה עשתה לי. לפעמים אני פוגשת אנשים אחרי פגיעה מוחית חמודים, מקסימים, מצב רוח שלהם מעולה, והם אומרים לי- אין לי כלום, הכל בסדר. אומרים, הרופא אמר לי שאולי יש לי איזה שהיא בעיה אבל הרופא טועה. אנחנו יודעים שלא צריך לכעוס עליהם שהם לא מבינים את המצב אלא צריך להבין שיכול להיות שהאזור במוח שאחראי להבין את המצב שלי שזה אגב יכולת מאד מאד גבוהה של האדם, להבין, לעשות אינסטרוספקציה להבין את המצב של עצמי, יכול להיות שזה מה שנפגע. בכלל, לא צריך לכעוס על אנשים עם פגיעה מוחית, גם בתיאור שתיארתי קודם על התקפי הזעם- הרבה פעמים זה מייצר שרשרת כזו שבה אני יכולה להבין את המשפחה שכשלאדם הקרוב אליך יש התקפי זעם ובמקום לעזור לפתור את הבעיות הוא צועק ולפעמים אפילו אלים, זה הרבה פעמים גורם לתגובה של כעס מאד גדול מצד בני המשפחה, אנחנו ראינו משפחות מתפרקות על הדבר הזה. אבל אם מבינים שאולי זה קשור או נובע מהנזק למוח אז זה התחלה של הפתרון.

אני חוזרת לשאלה שלך- מה לעשות? 

• צריך קודם כל לפנות לרופא המשפחה ולבקש הפנייה.
• לבדוק את הזכאות מול אגף השיקום של ביטוח לאומי יש שם עובדות ועובדי שיקום, צריך לבקש לממש את הזכות לקבל אבחון נוירופסיכולוגי. אגב לפי חוק בריאות ממלכתי זו זכאות, זה דבר שמופיע בחוק.

בשביל לקבל הפנייה לאבחון דרך ביטוח לאומי צריך לקבל הכרה של ביטוח לאומי בנכות. באופן דומה כך זה עובד גם עם משרד הביטחון. ואם אני רוצה לפנות לקופה, מה אני אומרת לרופא? אני שמעתי לא פעם מאנשים שאומרים לי שהם פנו לרופאים ואמרו אני צריך אבחון, והם לא כל כך ידעו על מה מדובר. מה אומרים בפועל?

אם יש לי נזק במוח יכול להיות שיש לו השלכות והייתי מעוניין לעבור אבחון נוירופסיכולוגי. מספרים על התלונות, ואם הרופא לא יודע על מה אנחנו מדברים, יש גם כמה רופאים כאלו, למרות שרוב רופאי המשפחה הם ממש נפלאים. בקשר שהיה לנו עם איגוד רופאי המשפחה בישראל הם העלו לאתר האינטרנט שלהם את המודל שלנו. יש היום עבודה שלנו לנסות לחשוף לכמה שיותר רופאי משפחה לחשיבות של האבחון הנוירופסיכולוגי ויותר מזה לאפשרות שיש לשקם אנשים עם פגיעה מוחית בקהילה. זאת אומרת יש רופאים שיגידו לכם, טוב, אז יעשו לך אבחון נוירופסיכולוגי, אבל מה זה יעזור לך?

זה בדיוק מתחבר לעוד שאלה שבדיוק נשאלנו, מה עושים אחרי אבחון נוירופסיכולוגי ולמי פונים? אחרי שזה נעשה לצורך העניין. מה הלאה?

אחרי ארבע שנים שאני במכון אני היום מאד אופטימית. במובן הזה שאני רואה את העבודה ואני יודעת שאפשר לשקם אנשים אחרי פגיעה מוחית בקהילה. לא באותה מידה, יש אנשים שרק זקוקים לזה שיהיה להם מקום שבו הם יקבלו תמיכה רגשית ויהיו שם עבורם, ולפעמים המשפחה צריכה טיפול, או עזרה, אבל יש הרבה מאד אנשים שאנחנו פוגשים אותם, עשר שנים ישבו בבית כמו שתיארת אחרי שבץ מוחי קל, ישבו בבית כי לא הצליחו להשתלב חזרה בעבודה- רק לדמיין מה קורה לבן אדם שיושב עשר שנים בבית ומה קורה למשפחה שלו, זה פירוק איום ונורא. אבל אחרי עשר שנים הגיעו אלינו ואז הם עברו פה תהליך של שנה שבסופו הם עובדים. והמשפחה יציבה. וזה אירועים מאד מאד מרגשים.

כלומר ברגע שיש אבחון נוירופסיכולוגי ויש המלצה להמשך טיפול אז יכולים להפנות לטיפול של פסיכולוגים שמציעים את הטיפול השיקומי או/ו למרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת..

שיקום זאת עבודה רב מקצועית. אני יכולה להגיד שבשלב של שיקום בקהילה באמת הצוות הפסיכוסוציאלי הוא יותר דומיננטי: שזה גם פסיכולוגים, או עובדים סוציאליים, או פסיכיאטר, זה בשלב של הקהילה, בגלל שרוב העבודה היא סביב נושאים חברתיים ונושאים של קוגניציה, של חשיבה, של התאמה של קבלת החלטות, של עבודה עם המשפחה.

אבל בכל מקרה שיקום הוא תמיד- זה בהגדרה של שיקום, או בהבנה של המושג שיקום- שיקום הוא תמיד רב מקצועי. גם קלינאי תקשורת, ולפעמים עוד עבודה בפיזיותרפיה סביב תפקודיים של מוטוריקה גסה, ולפעמים יכול להיות שבן אדם יצטרך גם מרפאה בעיסוק. אולי הוא יצטרך יעוץ של תזונאית, ולפעמים רופא שיקום יצטרך להיות בתמונה. הרעיון הוא שאפשר– זה החידוש וזה משהו שאנחנו רוצים שרופאי המשפחה ידעו ורופאים בכלל יידעו ויהיו מודעים מלבד רופאי השיקום שמאד מאד נמצאים שם- שיש אפשרות לשקם בקהילה אנשים עם נזק מוחי, גם אם הנזק בינוני וקשה ובוודאי אם הנזק הוא קל ואז תהיה להם סיבה, תהיה להם מוטיבציה לשלוח אנשים לאבחון נוירופסיכולוגי כי האבחון הזה לא רק יתאר את המצב, הוא לא רק יעשה תמונה של היכולות של הבן אדם אלה הוא ייתן לנו גם את הבסיס ואת הכלים וההנחיות ויעזור לנו לבנות תוכנית טיפול כזו שתאפשר שיקום בקהילה של אנשים עם פגיעה מוחית.

אני רוצה להגיד עוד משהו לגבי- דיברנו בעצם על כל האפשרויות של טיפול בקהילה ואנחנו קודם כל תמיד בעד מיצוי זכויות, שכל אדם יבדוק ואם הוא לא יודע הוא יכול להיעזר גם במכון, יכולים לכתוב לנו. אבל צריך גם לדעת שאם יש קושי במיצוי זכויות בקהילה יש גם אפשרות לעשות אבחונים באופן פרטי, זה משהו שהוא קיים והוא אופציונאלי ויש אנשים שעושים גם את זה.

עכשיו- כמה שאלות טכניות לגבי אבחון: כמה זמן זה לוקח, מה זה דורש מהבן אדם עצמו, זו פגישה אחת, זה כמה פגישות, מה קורה שם?

אתם זוכרים שאמרתי, שאבחון נוירופסיכולוגי הוא קשור לשאלה ששואלים? אז גם היקף האבחון, וגם כמה שעות זה ייקח, ומה יעשו באבחון זה תלוי במצב של הבן אדם ובשאלות או שאלה שהאבחון צריך לענות עליהן. רוב הפניות לאבחון באופן פרטי זה אנשים שהם סביב איזה שהוא הליך משפטי. וגם פה, אנחנו פה כדי לעזור. במובן הזה שאם לבן אדם יש פגיעה מוחית ויש השפעה על החיים שלו אבל היא שקופה, הוא הולך ברחוב והוא נראה רגיל לגמרי, אז הרשויות הרבה פעמים לא רוצות לפצות אותו. 

לא רואים "שמשהו לא בסדר"

נכון כביכול "הכל בסדר", לפעמים גם הבן אדם עצמו אומר "הכל בסדר"- אתם זוכרים את הירידה במודעות שדיברנו עליה… הרבה פעמים החלק הנוירופסיכולוגי יכול להיות מאד משמעותי.

השאלה תכתיב את אורך האבחון. האבחון הנוירופסיכולוגי הסטנדרטי לוקח 2-3 פגישות שכל אחת מהן לוקחת כמה שעות. אבחון נוירופסיכולוגי בדרך כלל לא יסתפק במפגש עם האדם עצמו, אנחנו גם נפגוש בן או בת משפחה, אנחנו נדבר עם הגורמים המטפלים: אם הייתה עובדת סוציאלית ברווחה, שליוותה את הבן אדם במשך השנים האחרונות אנחנו מאד מאד נרצה לדבר איתה ולקבל ממנה את נקודת הראות שלה. הכל אגב אנחנו עושים אחרי שהבן אדם מוותר על הסודיות, שהוא מאפשר לנו כמובן בכתב לדבר עם כל הגורמים האלה. אם יש רופא מטפל שמטפל בו תקופה ארוכה אנחנו נרצה לדבר איתו.

אנחנו מדברים על 2-3 פגישות, בדרך כלל 3, שכל אחת מהן לוקחת כמה שעות, חלקן קשות יותר כי האתגרים הם יותר קשים, חלקן יותר נעימות שזה בעצם, שיחה. הרבה שאלונים שממלאים. כשמאבחנים ילדים יהיה מאד מאד מאד חשוב וקריטי לקבל את המידע גם מהרופא המטפל וגם מהצוות החינוכי, שנחשף לילד ולאיך שהוא מתנהג. זו התשובה לשאלה הטכנית.

יש לנו עוד שאלה מהפייסבוק, לגבי תרגולים שאפשר לעשות עם המטופל בבית, איך פונים לאדם שהוא עצבני?

אני רוצה להתייחס לזה. באמת הרבה פעמים צריך טיפול. אבל אני שוב חוזרת למה שאמרתי קודם- זה כדור שלג. אם אתה חי בבית עם מישהו עצבני, עם התקפי זעם, זה הרס מאד גדול לחיים שלך, לחיים שלו, לפעמים יש ילדים בעסק, זה לא הוגן כלפיהם החיים האלו. זה לא הוגן גם כלפי הבן אדם עצמו. אז נקודת ההתחלה היא- שהם לא אשמים. לא צריך לכעוס עליהם ולהאשים אותם. זה כמו אם חס וחלילה בן אדם לא רואה, יש לו ליקוי ראייה מאד קשה ואתה מבקש ממנו להסתכל על משהו והוא לא רואה אותו, אתה לא תכעס עליו על זה שהוא לא רואה, נכון? כי אתה מבין שיש לו ליקוי בראייה. אז נקודת המוצא, הפתיחה, להתמודדות עם הקשיים האיומים האלו, זה להבין שזה תוצר של הנזק למוח ושהדרך לטפל זה על ידי מומחים שהמומחיות שלהם היא אותו קשר בין המוח לבין ההתנהגות. וצריך לפנות- צריך לעשות אבחון ולפנות לטיפול בהתאם. 

לקראת סיום, יש עוד משהו שכדאי שאנשים ידעו מבחינת ההתמודדות.. הרבה פעמים יש המון בירוקרטיה. אנחנו לא יכולות להתכחש לזה. אנחנו מדברות מאד יפה על אבחונים אבל דברים לא תמיד עובדים חלק וזה מה שקורה בשטח. מה אפשר לעשות כשנתקלים בבעיות?

טוב זה באמת מתסכל. גם אותנו. מאיה למשל עושה את הפעילות ב"מראש ומעבר" כדי להתמודד עם הדבר הזה וגם אנחנו מנסים. אני חושבת שאנחנו שותפים. כל התהליכים האלו, אני קוראת להם מלמעלה מלמטה והמאמצע.  

• מלמעלה: מנסים מול משרד הבריאות משרד הרווחה להקל על הבירוקרטיה, להקל על הצורך בעבודה כל כך קשה בשביל לקבל הפניות ואגב אנחנו מקבלים אוזן קשבת בשני המשרדים האלו והרבה רצון טוב ואני מקווה שזה ישתפר.
• מלמטה זה אתם: זה אומר שאם אתם מתרשמים שאתם זקוקים לאבחון נוירופסיכולוגי או של שיקום אחרי פגיעה מוחית צריך להתעקש ולפנות עוד פעם ועוד פעם. יש נציב הפניות בנושא קופות החולים – נציבה- וגם לה יש אוזן קשבת. יש אגודה לזכויות החולה, לפנות לכל מי שאפשר מלמטה כדי לדרוש את מה שמגיע על פי חוק לאנשים שקרובים לכם
• ואנחנו מנסים באמצע: להגיע לכמה שיותר רופאים, לעלות את המודעות, לפתח עוד כלים. אתם יודעים יש ספר מאד גדול, במקרה הוא על השולחן שלי, זה נקרא NEUROPSYCHOLOGY ASSESSMENT. זה ספר שכתבה נוירופסיכולוגית בשם ליזק, קוראים לו התנ"ך של האבחון הנוירופסיכולוגי. אז התפקיד שלנו זה לקחת את הספרים הגדולים ואת עולם הידע המאד מאד נרחב בתחום הנוירופסיכולוגי ולתרגם אותו עבור אנשי מקצוע באשר הם כדי שהמודעות תעלה, כדי שיהיה יותר סיכוי שתקבלו הפניה, כדי שיהיה יותר סיכוי שהרופא המחוזי יאשר את המימון, את הטופס 17 לאבחון, וגם אנחנו עוסקים בלהכשיר יותר נוירופסיכולוגים כדי שבאמת אפשר יהיה לתת יותר מענה לכל אלו שזקוקים וזכאים לאבחון הזה.

תודה רבה ד"ר אילה בלוך, תודה על השיחה.

תודה לך

(גילוי נאות: מאיה מנהלת האתר והמראיינת מתמחה ב"מכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש")