שיחה עם ד"ר פנינה וייס, מרפאה בעיסוק בעלת הכשרה ייחודית בתחום ההערכה ושיקום של כישורי נהיגה ומרכזת מרכז ייעודי בתחום במסגרת המכון לריפוי בעיסוק בבית חולים בלינסון

ויועצת מקצועית למכון הלאומי לבטיחות בדרכים

לצפייה בשיחת הוידאו לחץ כאן 

שאלה שהרבה פעמים נשאלת לאחר פגיעה מוחית- האם אפשר לחזור לנהוג?

אז קודם כל התשובה היא כן אבל התשובה היא גם לא תמיד, והשאלה היא בעצם כמו שרבים מהצופים שלנו יודעים- מורכבת. זה לא שאלה שאפשר לענות עליה בפשטות כן או לא. זו סוגיה שדורשת בירור, וחשוב לומר מראש עוד לפני שאנחנו נכנסות לעובי הקורה שזה גם מאד אינדיבידואלי. יש אנשים שלא יוכלו לחזור לנהוג מעצם אופי הפגיעה שהם עברו ויש אנשים שיוכלו די מהר לחזור לנהיגה ויש אנשים שהתהליך יהיה מורכב ויקח להם שבועות ואולי חודשים או אף שנים עד שהם יזכו לנהוג שוב.

בתקופה המיידית, מיד לאחר הפגיעה, מה היית מציעה? הרבה פעמים משפחות שואלות, אפשר לנהוג, אסור לנהוג? יש איזה פרק זמן מינימלי שכן אפשר להגיד עליו משהו?

בוודאי ובוודאי באופן מוחלט אני יכולה לומר ש-24 שעות ראשונות מומלץ לא לנהוג אחרי פגיעת ראש קלה. חבלת ראש שאפילו בסי טי בהדמייה לא ראו שום דבר, יש מחקרים שמראים שגם האנשים הללו מגיבים קצת יותר לאט. אז קודם כל כלל ברזל, אפילו כשהפגיעה המינימלית, לא לנהוג בשעות הראשונות. לפעמים אחרי אירוע מוחי מדברים על כך שכשישה שבועות מומלץ לא לנהוג. אחרי פגיעת ראש זה יותר מורכב כי אין התוויות מדויקות לגבי כמה זמן להימנע מנהיגה ובהקשר הזה באמת יש תופעות רפואיות מאד שעוזרות לנו לנתב את השאלה ל-כן ולא לנהוג.

אנשים שבמהלך האירוע עברו פרכוסים, תופעה שאנחנו מכירים מפגיעות ראש, ככלל אסור לנהוג למשך שנה. כל אדם שפרכס ויש תיעוד בניירת הרפואית לעובדה שהוא פירכס אסור שנה לנהוג.

עוד כלל ברזל לעניין הנהיגה: קשור לראייה. אדם שמתמודד עם אובדן שדה ראייה, מלא, ככל הנראה לא יוכל לשוב במדינת ישראל לנהיגה. במדינת ישראל אם יש אובדן מלא של שדה ראיה שנקרא מבחינה מקצועית המיאנופסיה – אסור לנהוג. אבל יש הרבה חסר ראיה חלקי, והדברים האלו דורשים בדיקה.

יש גם מצבים רפואיים שמשתפרים לאורך זמן אז בהחלט צריך לדעת למי לפנות ואת מי לשאול כדי באמת לקבל תשובה יותר חד משמעית לכל פרט ואדם בהקשר לחזרה לנהיגה. גם צריך לזכור, אני כאשת מקצוע מרפאה בעיסוק, המטרה שלי היא בעצם לעזור לאנשים לשוב ולחיות חיים מלאים כמה שניתן. זאת אומרת אני לא באה כאן בעמדה של מי אסור לנהוג. אלא דווקא להפך, למי אנחנו יכולים לעזור לחזור לנהיגה אבל גם במקרי הקיצון שבהם אנחנו אולי חושבים שאסור לנהוג, איך אפשר לעזור לבן אדם גם בייעוץ של מציאת אמצעיים חלופיים לנהיגה גם אם זה בטווח קצר אבל גם אם זה בטווח יותר ארוך.

בהקשר הזה, יש לך אמירה חד משמעית לגבי תרופות מסוימות שאם נוטלים אותן אסור לנהוג?

התשובה היא כן. אבל בעמדה שלי כמרפאה בעיסוק זו שאלה שצריך להפנות לרופא מטפל. כן להעלות וליזום את השיחה סביב הנושא התרופתי עם הרופא כי לפעמים מוסיפים ומשנים את התרופות, משנים מינונים, נותנים תרופה אחת עם תרופה נוספת כי לחלק מהאנשים שמעורבים בתאונות או נמצאים אחרי חבלת ראש מסיבה אחרת מקבלים תרופות על רקע מצבים רפואיים אחרים איתם הם מתמודדים. ואז, דווקא האינטראקציה בין התרופות יכולה להיות קונטרה אינדקטיבית לנהיגה. היא יכולה להאט את הקצב של התגובה, היא יכולה לעשות הפרעות ראייה, היא יכולה להשפיע על הקשב. ומאד חשוב שהרופא ייתן הדרכה ויעורר את הסוגייה הזו, מה יכולות להיות ההשלכות של נטילת התרופה המסוימת בנושא הנהיגה והחזרה לנהיגה.

אחרי פגיעה מוחית מה הן הסכנות?

יש כמה דברים שהם מאד מאד מרכזיים.

אחד זה בירור ממה בדיוק הבן אדם סובל. יכול להיות שיש דברים אפילו ברמת הפגיעה המיידית שלא רואים מיד ורק אחרי שבוע שבועיים בבית רואים שהבן אדם מגיב יותר לאט, פחות מרוכז, יותר מוסח. פחות שקט ורגוע. סובל מכאבי ראש או מעייפות וסבולת נמוכה.  וזה לפני שנכנסתי לנושא של התמצאות במרחב והיכולת לקלוט מידע באופן מהיר. הרי בנהיגה, חלק מהבעיה היא שהכל קורה כל כך מהר. צריך אינסטינקטים מאד מהירים ויכולת להגיב באופן מאד מהיר והייתי אומרת אוטומטי. לפעמים ההתנהגות האוטומטית נפגעת. לפעמים היכולת שלי לתקשר, להבין את השלטים, להבין את הסיטואציה, לפתור בעיה שמתרחשת כאן ועכשיו- במצבים של אירועים מוחיים הנושאים האלו יכולים להיפגע ובוודאי בוודאי יכולים להשליך על הנהיגה. צריך להבין שהכביש הוא מקום מסוכן. אנחנו יודעים את זה מהחיים של כולנו. ובוודאי ובוודאי אדם שעבר פגיעה מוחית, יכול להיות שהדברים האלו שהם קריטיים לנושא הנהיגה יהיו יותר בעייתים.

יש מצב בו אדם עבר אירוע מוחי או פגיעת ראש טראומטית המוגדרת כקלה יחסית ולמעשה לאחר אשפוז קצר, אותו אדם משוחרר הביתה, ללא המלצות שמתייחסות לנושא הנהיגה. בנוסף, יש מקרים בהם אנשים כן עוברים איזה שהיא מסגרת שיקומית ובסוף במכתב שחרור יש המלצה לאבחון במרב"ד. אשמח אם תוכלי להתייחס למה עושים בכל אחד מהמקרים האלו?

יש מצבים בהם באמת אחרי אשפוז קצר כתוב המלצה לביקורת אצל הרופא המטפל בקהילה כעבור מספר שבועות. אני חושבת שהביקורת הזו היא גם הזמנה לאנשים לעורר את השאלה הזו בנושא הנהיגה. לא תמיד הרופא יעשה את זה. זו סוגיה רגישה ולרופא גם לא תמיד יש את כל התשובות בנדון. אפשרות נוספת היא באמת ליצור קשר עם מרפאה בעיסוק. גם מרפאים בעיסוק שמבחינת המומחית שלהם היא לאו דווקא נושא הנהיגה אבל יש להם יכולת וידע כללי בנושא, יכולים לתת הנחיות לגבי מה נכון ואיך לעשות. הרבה פעמים יש קשר בין איך אדם חוזר למארג החיים- האם הוא מצליח לנהל את כספיו כמו שניהל קודם, האם הוא מצליח לנהל את סדר היום שלו ולחזור ולעשות את תפקידי העבודה שלו כמו שהוא עשה קודם? הרבה פעמים יש הלימה בין היכולת לתפקד בדברים שדורשים תפקוד גבוה ותפקודיים ניהוליים לבין היכולת שלנו לנהוג על הכביש. ואיש מקצוע יכול לתת תשובה לכך אם אין ציון לגבי זה במכתב.

במקרים בהם האדם מופנה למכון הרפואי בבטיחות בדרכים: יש מצבים שרופא מחויב על פי חוק לדווח על שינוי במצב הבריאותי שיכול להשפיע על נהיגה. הדיווח הזה הוא הרבה פעמים אוטומטי. למכון הרפואי לבטיחות בדרכים יש שני סניפים בארץ, בתל אביב ובחיפה, הם מקבלים כ-40,000 פניות בשנה, שזה הרבה מאד פניות. חלק מהפניות, מרביתן אפילו, הם על הרקע הרפואי. יש תהליך של גורם ממיין במכון הרפואי שממיין את הפניות וחלק מהאנשים מקבלים תשובה הביתה שהרישיון שלהם מותלה. התליית רישיון- הכוונה היא שבשלב הזה אסור לנהוג אבל זה עדיין לא שלילת רישיון. זאת אומרת שהבן אדם צריך לעבור איזה שהוא תהליך של בדיקות במכון הרפואי כדאי לבחון אם הוא כשיר או לא כשיר לנהיגה. יש אנשים שמקבלים שלילת רישיון, שכאן באמת אסור לבן אדם לנהוג. יש אפשרות לערעור על ההחלטה הזו. יש ועדה של ערעורים, כאשר יש ידע לגבי כך שיש מצבים רפואיים משתנים, שייתכן שהאדם יחלים מפגיעה ובהחלט יש דלת פתוחה לערער. צריך להבין שחלק מהמורכבות בתחום הזה נובעת מכך שיש מספר גופים שמעורבים בתהליכי קבלת הרישיונות שלנו: אם זה כמו שאמרתי משרד התחבורה, משרד הבריאות, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, גם המוסד לביטוח לאומי, ולפעמים במקרים שמדובר בחיילים אז משרד הביטחון. ולכן התהליכים גם קורים לאט, לפעמים אנשים יושבים בבית ומאד רוצים לחזור לנהוג והבירוקרטיה היא איטית ולפעמים באמת זה מאד מורכב וזה קשה לאנשים להתמודד עם הדבר הזה ואפשר להבין את זה.

תוכלי להגיד רק מה זה מרב"ד למי שלא מכיר את המושג?

מרב"ד זה ראשי תיבות, מכון רפואי לבטיחות בדרכים, זה הגוף המוסמך במדינת ישראל והיחיד שיכול לקבוע כשירות נהיגה בשלב זה. הוא משמש כגורם מייעץ הוא מעביר המלצות למשרד התחבורה ולרשות הרישוי לגבי המצב הרפואי של הבן אדם ביחס לנהיגה. בתוך המרב"ד יש גם ועדה לגודל רכב. בשיחה הזאת אנחנו מדברים על מצבים של נזק מוחי יותר בהקשר של פגיעות קוגניטיביות אבל כן חשוב לציין שגם בפגיעות מוחיות כמובן יכולים להיות סימנים פיזיים וחולשה של ידיים ושל רגליים. ועדת גודל רכב עוזרת בעצם לקבל החלטות לגבי איזה סוג רכב האדם צריך מבחינת סוג הגה, דוושות, התאמות לרכב, במידה ויש פגיעה ואדם לא יכול להשתמש ביד ימין ורגל ימין לנהיגה והוא צריך רכב מותאם כדי לנהוג, אז יש גוף מקצועי של ועדת גודל רכב להתאמת הרכב והאבזור ויש בתוך המכון הרפואי בדיקות רפואיות של רופאים עם מומחיות שונות כמו ראייה, נוירולוג, פסיכיאטר, ופסיכולוגים שבודקים גם את המרכיבים הקוגניטיביים וגם את המרכיבים הנוירולוגיים והאישיותיים כדי לבחון אם אדם יכול להיות כשיר או לא כשיר לנהיגה.

כלומר אדם שמקבל זימון ומגיע ליום מבחנים במרב"ד עובר את הבדיקות על ידי כל הצוות שציינת עכשיו?

באופן מותאם לסיפור הרפואי הייחודי שלו. אדם שאין לו בעיה בראייה לא יעבור בדיקת עיניים אבל הוא כן יעבור סדרת מבדקים אחרים. חשוב לציין שבגלל עומס הפניות במכון הרפואי הם מפנים גם אנשים לספקי חוץ לבדיקות ולשמחתי בתקופה האחרונה גם התחילו לעבוד עם מרפאים בעיסוק וכך חשוב לציין שיש מספר מכונים בישראל שעושים עבודה כזו – מכוני שיקום נהיגה שמופעלים במכונים של ריפוי בעיסוק. אני עובדת בבית חולים בלינסון. יש מכונים גם בבית חולים תל השומר, בבני ציון בחיפה, בבית חולים לוינשטיין וגם בבית חולים רעות, בבית חולים איכילוב עוסקים בתחום הזה, וגם בפיתוח בבית חולים הרצפלד, בקופת חולים מכבי במסגרת שיקום יום יש מרפאים בעיסוק שעוסקים בתחום שיקום נהיגה. כאשר אנשים מגיעים ויש להם שאלה ביחס ליכולת הנהיגה שלהם, עושים להם הערכה שהיא כוללת הערכות קוגניטיביות וגם הייחוד שיש במכונים האלו זה הערכות נהיגה בפועל. במקרים בהם לאנשים יש רישיון נהיגה תקף, המרפאים בעיסוק שעברו הכשרה בתחום יוצאים עם האדם לנסיעה ורואים איך הוא נוהג. לא רק במשרד בודקים את הנושא הזה אלא ממש בודקים אותו על הכביש. זה נמצא בכל המחקרים, הבדיקה הכי מהימנה, לראות אם אדם כשיר או לא כשיר לנהיגה זה הנהיגה עצמה, במסגרת מוגנת.

אני רוצה להבהיר נקודה- אם מקבלים זימון למרב"ד יש אפשרות שיום המבחנים יהיה ברמב"ד עצמו ויש אפשרות שיהיה זימון לספק חיצוני באחד מבתי החולים שציינת וזה בעצם מבחנים שהם מקבילים?

זו שאלה מורכבת. במרב"ד יש אגרה שצריך לשלם כדי לעשות את המבדקים במרב"ד.

התחום של שיקום נהיגה והערכה וגם התערבויות שאנחנו נדבר עליהן בהמשך, כרגע זה תחום שנמצא מחוץ לסל השירותים של משרד הבריאות. זה לא כלול בסל. וגם לספקי חוץ של המכון הרפואי לפעמים יש צורך להשלים במימון הבדיקות האלו.

כרגע התחלנו בפרוייקט בבית חולים בלינסון שמיועד לאנשים מעל גיל 65 שמחזיקים ברישיון נהיגה תקף. בית החולים מסבסד את הבדיקה לכמות מסויימת של אנשים כי גם יש את העניין של השפעת הגיל על היכולת נהיגה, אבל הבדיקות כרגע במכונים לאבחון ושיקום כישורי נהיגה לא כלולים לרוב בסל ונדרש עליהם תשלום נוסף. היות ואדם אחרי פגיעה עדיין מחזיק רישיון נהיגה תקף הרישיון לא מותלה מיידית, יש חלון זמן שלמעשה האדם יכול לגשת לאחד המכונים האלו ובעצם להכין את עצמו למבדקים במכון הרפואי המוסמך על ידי זה שהוא יעבור את ההערכה של איש המקצוע המומחה בתחום ולהגיע יותר מוכן למבדקים במרבד.

זה תהליך של יום אחד או של כמה ימים? דיברנו על כך שיש איזה שהוא סכום של אגרה שצריך לשלם, מעבר לזה יש עוד משהו שאדם שמופנה צריך לדעת ברמה הטכנית של ההגעה ליום המבחנים?

אני אחלק את התשובה. אני אענה קודם כל לגבי המרב"ד ואחר כך אני אדבר על המכונים לריפוי בעיסוק. במרב"ד לרוב מדובר ביום בדיקות אחד מרוכז הוא יכול להיות ממושך הוא יכול להיערך כמה שעות, צריך להיות מוכן לזה ולהבין את זה. זה להיכנס לחדרים שונים, לאנשי מקצוע שונים, להיבדק במכשור שונה. זה לפעמים גם לוקח זמן עד שמקבלים את התשובה מהמרב"ד. זה תהליך בירוקרטי, לפעמים הם גם יכולים לזמן שוב, זה יכול לקחת זמן.

ובזמן הזה רצוי לא לנהוג

בזמן הזה לרוב הרישיון מותלה ואסור לנהוג! זה לא שרצוי לא לנהוג, אסור לנהוג. ברגע שבן אדם מקבל מכתב לגבי סטטוס של מותלה או שלול, על פי חוק אסור לנהוג. אדם שבכל זאת בוחר לנהוג בתקופה הזו מסכן את עצמו גם מבחינת הביטוח אם הוא יהיה מעורב בתאונה והביטוח יגלה שהוא נהג שלא כדין, יכול להיות שיווצר מצב שחלק מדמי הביטוח הוא לא יקבל.

דבר נוסף, לגבי המכונים לריפוי בעיסוק- פה אנחנו מדברים על שתי פגישות. פגישה בה אנחנו עושים הערכות קליניות על יבש במשרד עם אמצעים שנמצאו מבוססים שיש בניהם ובין נהיגה קשר, ואחר כך אנחנו מתאמים עם מורה לנהיגה, ברכב של המורה לנהיגה ששם יש מערכת דוושות כפולה ושם אנחנו רואים בפועל איך הבן אדם נוהג והאדם אחר כך מקבל דוח כתוב שמסכם את ההערכה הזו.

אני מניחה שההערכה יכולה גם להיות שלילית

צריך להבין שיהיו אנשים שאנחנו נוכל לומר- מצאנו שהם יכולים להמשיך לנהוג ולחסוך פניה למרב"ד כי אנשים שלא מדווחים אוטומטית לפעמים רופאים מפנים אלינו או שבני משפחה מפנים כי הם חוששים ואז אנחנו עושים הערכה.  אם אנחנו מוצאים שהכל בסדר כמובן המצב הוא משמח ביותר, אנחנו אומרים לאדם אתה יכול להמשיך לנהוג, יש לך כאן גיבוי עשית בדיקה מקיפה ומקצועית ומצאנו שאין מניעה רפואית כרגע מבחינת תפקוד הנהיגה שצריך בגלל זה להפנות למרב"ד. ויש אנשים שנגיד להם מיד אחרי הבדיקה- עכשיו תפסיקו לנהוג, אתם מסכנים את עצמכם ואת הסביבה שלכם. זה צריך לעבור למרב"ד, צריך לבדוק יותר לעומק, אולי יש מצבים רפואיים שאפשר לטפל בהם והנהיגה זאת אופציה שאפשר יהיה לבדוק בהמשך.  

ויש אנשים שנצטרך לומר שעם כל הצער שבדבר בואו נחשוב על אפשרויות חלופיות לנהיגה. לזכור שוב שהנהיגה היא אמצעי ולא מטרה, ואנחנו רוצים לשמר את התפקוד בקהילה גם אם המשמעות של הנהיגה כרגע יורדת מהפרק.

 האם רצוי לנהוג עם מלווה לתקופה הראשונה? 

כמו שאמרתי תלוי מה יש לבן אדם. אם הבן קיבל אישור לחזור לנהיגה כעקרון הוא לא צריך גם מלווה. יש מצבים שאם כן ניתנו אישור לנהוג אבל האדם חושש או המשפחה חוששת אפשר לעשות אחד מהשניים: 

• אפשר לבקש ממורה לנהיגה שיעשה שיעור נהיגה עם האדם  – אני מדברת כמובן רק על אנשים שהרישיון שלהם תקף, כדי להרגיע את האדם ואת המשפחה לגבי הנהיגה.
• לגבי אנשים שיש להם אישור לנהוג אבל הם מתמודדים עם שינויים בדרך כלל של הגיל, אני תמיד מציעה בגיל המבוגר שבני משפחה מדי פעם יכנסו לאוטו וינהגו עם האבא או הסבא שגילו עולה כי גם לגיל עלולות להיות השלכות על כשירות הנהיגה וזו המלצה שמדי פעם כדאי להיכנס לאוטו ולנסוע עם האדם כדי לוודא באמת שהנהיגה נשארת בטיחותית.

לפעמים יש רישיון בתוקף, ואדם שעבר פגיעה מוחית נוהג, אבל המשפחה מרגישה שהוא לא צריך לנהוג. למי המשפחה יכולה לפנות עם המחשבה הזו, עם הדאגה הזו?

קודם כל, הדאגות הן לגיטימיות, ואני תמיד אומרת גם לאנשי מקצוע וגם לרופאים לא להתעלם מדאגת בני משפחה. אם המשפחה דואגת יכול להיות שיש סיבה מוצדקת לכך. זו סוגיה מאד רגישה היא יכולה להביא הרבה משברים בתוך המשפחה, צריך להיות מודע לזה, וגם בני המשפחה צריכים להיות מוכנים לספוג חיצי כעס. לעלות את הסוגיה הזו מול האדם שהם חוששים שאולי הוא לא יכול לנהוג, האדם יכול מאד לכעוס, במיוחד כשהוא לא מודע. אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו מדברים עליהם בתחום הנהיגה, שאדם צריך להיות מודע לעצמו. יש הרבה אנשים אחרי פגיעות ראש שיש פגיעה באזורים מוחיים קדמיים שאנחנו הרבה פעמים יודעים שזה משפיע על כושר השיפוט, יכולת לקבל החלטות, יש אנשים שלא מספיק מודעים לקשיים שלהם, בהזדקנות, התחלת דמנציה, אלצהיימר, וזה באמת מצבים שמאד מאד מעיקים ומקשים על בני המשפחה, הפער בין המודעות של האדם והמודעות של האנשים בסביבה שרואים שיש בעיה. אז קודם כל מאד כדאי להיעזר באיש מקצוע. או איש מקצוע מומחה בתחום כמו תחום שיקום הנהיגה והערכת כשירות הנהיגה כמו שיש במכונים של ריפוי בעיסוק או להיעזר ברופא, רופא המשפחה, אדם שהרבה פעמים- גם נמצא במחקרים- אנשים מקשיבים יותר לגורם מקצועי מאשר מבן משפחה בתחומים האלו.

 האם המשפחה יכולה לפנות באופן ישיר למרב"ד, זה אפשרי?

אפשר לפנות אבל זה פניות שלרוב יש סיכוי שלא יקבלו מענה. הגורם המפנה עדיף שיהיה מקצועי ועדיף שיהיה רופא. על פי חוק לרופאים מותר להפנות אנשים למרב"ד. יש כרגע כן יותר אפשרות גם לאנשי מקצוע אחרים לפנות למרב"ד אבל לרוב המרב"ד גם מבחינות מוצדקות פחות מתייחס לפניות מהמשפחה כי גם אנשים לפעמים מנצלים לרעה את האפשרות לדווח שהוא לא נוהג טוב וצריך להכיר גם בזה, לכן עדיף איש מקצוע.

אשמח אם תוכלי להרחיב על מה המשמעות של המרכזים לשיקום נהיגה באיזה שלב בתהליך השיקום היית מציעה למשתקמים ובני משפחה לפנות לייעוץ ומה בעצם אפשר לקבל?

שיקום נהיגה בהקשר של טיפול ועזרה לאנשים לחזור לנהיגה בטוחה מתחלקת בעצם לכמה כיוונים- קודם כל יש את הנושא של החינוך. החינוך של האדם ושל המשפחה לגבי מה מותר מה אסור ומה כדאי לעבוד ולתרגל. איך לשקם ולשפר מיומניות שנדרשות לנהיגה. למשל איך לתרגל סקירה וויזואלית שזה דבר שלפעמים אנחנו רואים שצריך, איך לקדם את הנושא של זמן תגובה, לעבוד על מהירויות כי אחרי פגיעה יש לפעמים איטיות אבל בהחלט אלו דברים שאנחנו רואים שאנחנו יכולים לעזור לקדם, לפעמים מה שאנחנו עושים זה הדרכה למורים לנהיגה על מה לעבוד, אחרי שראינו שהאדם נוהג לא רע, זה לא תמיד שחור לבן, הוא נוהג אבל יש דברים שאנחנו רואים שאם נתרגל במספר שיעורי נהיגה הוא יכול להשתפר בהם. מורים לנהיגה אין להם את ההכשרה המקצועית שיש לנו בתחום הרפואי ולכן השילוב בין המרפאה בעיסוק, המורה לנהיגה והלקוח והמשפחה, זה בעצם פורמט שיכול לעבוד טוב יחד כדי לקדם את הנושא של הנהיגה. לפעמים אנשים צריכים רענון של חוקי התעבורה כי לא זוכרים כל כך ומזמן לא התעסקנו בזה וקצת להתרענן , זיהוי של התמרורים, חוקי הדרך. לפעמים זה תהליכים ממושכים ולפעמים זה רק דברים מאד מאד קצרים.

 אם יש עוד שאלות, המשפחות רוצות לדעת עוד, המשתקמים רוצים, למי אפשר לפנות מבחינת היבט של ידע, של מידע?

א'- אפשר לפנות וצריך לפנות לרופא המשפחה. הרבה פעמים רופאים לא יודעים לתת תשובה אז שוב אני אומרת מכונים לריפוי בעיסוק בקהילה, בין אם זה המכונים לשיקום נהיגה ובין אם זה מכונים לריפוי בעיסוק הם יוכלו לסייע לעזור לאן כן לגשת. 

ברשת יש את האתר שלך ויש גם אתרים שיש בהם מידע בקשר לנהיגה, יש את המכון הרפואי לבטיחות בדרכים יש שם מענה קולי, יש את רישוי קול, שזה אתר של משרד התחבורה, שאפשר גם להפנות שאלות בקשר לרישיון הנהיגה. בגלל שהמצב לגבי חזרה לנהיגה כל כך מורכב, אין מקום אחד ייעודי. באתר של משרד הבריאות יש הנחיות לגבי מצבים רפואיים שונים ומה החוק אומר וקובע לגבי חזרה לנהיגה במצבי בריאות שונים אפשר בהחלט בתוך האתר של המרבד להגיע לטבלה של המלצות רפואיות לאנשי מקצוע אבל גם אנשים שהם לא אנשי מקצוע יכולים להעזר בטבלה הזו.

אני רוצה להודות לך מאד על הזמן ועל השיחה ועל המידע שאני בטוחה שמאד יסייע להרבה מאד משתקמים ובני משפחה, תודה רבה.

תודה לך